רצון, מציאות וחזון

מלחמת המפרץ הראשונה והשנייה בה כוחה הצבאי של עיראק נפגע אנושות וכן הסכם השלום עם ירדן תורגמו ע"י קובעי המדיניות בצבא לתפישה הגורסת כי בהעדר חזית מזרחית הסיכון הקרקעי למדינה קטן. אם נצרף לעניין את הסכם השלום עם מצרים ואת הערכת הצבא את חולשת הצבא הסורי נבין עד כמה "הגיונית" היתה החשיבה שכמעט ואין איום קרקעי על מדינת ישראל. בנוסף, בשנים האחרונות התקיימו במדינה תהליכים כלכליים שעיקרם צמצום דרסטי בהוצאות הממשלה. שני מרכיבים אלו, הובילו לצמצום הכוח היבשתי במיוחד המשוריין ולצמצום חריף באימונים. הצמצום הדרסטי באימונים נעשה משתי סיבות עיקריות. הסיבה האחת היא הצורך בכוח צבאי רב בשטחי יהודה ושומרון שמטרתו מניעת טרור כלפי אוכלוסיית המדינה. הסיבה השנייה היא שבהעדר סיכון מוחשי ומשמעותי ללחימה יבשתית ניתן לקצץ בתקציב הבטחון ובין היתר לקצץ משמעותית גם באימון הצבא היבשתי. לצד החלטות הרות גורל אלו שנקבעו במסדרונות הצבא שיתפה התקשורת האזרחית פעולה באמצעות סדרה של פרשנים ומומחים אשר חיזקו את דעת הקהל ותמכו בקיצוצים הנרחבים שבוצעו בצבא. התקשורת גם תרמה לאווירת ה"עליהום" שכוונה כנגד משרתי הקבע בגלל תנאי השרות שלהם. הצבא מצידו לא השכיל לבודד את משרתי הקבע הקרביים מכלל רוב הצבא שאינו קרבי, ובכך לא רק שתרם לבזבוז עצום בשורותיו אלא אף אפשר לטענות האלו להתקבע בתודעה האזרחית של הציבור הישראלי.
לצד הקיצוץ הדרסטי בצבא היבשה גובשה קונספציה הטוענת שניתן להכריע את הקרב באמצעות כוח אווירי בלבד. בחיל האוויר הושקע תקציב גדול על חשבון תקציב הכוח היבשתי. קונספציה זו התעלמה משתי נקודות. האחת שחזית האינתפיאדה בשטחים אינה חזית הכל והשניה שאין כמעט בהסטוריה הצבאית הכרעה אווירית.

האינתיפאדה אינה חזית הכל
השהייה של צה"ל בשטחים והלחימה כנגד הטרור הביאו השגים אדירים למדינה בעיקר בסיכולים רבים של טרור אשר השאירו את העורף הישראלי מוגן יחסית מול היקף נסיונות הפיגוע. לצד הצלחות אלו לא דאג הפיקוד הבכיר של הצבא לאמן את היחידות הלוחמות בצורות לחימה נוספות, כמו: לחימה בשטחים פתוחים, לחימה בשטחים בנויים מול אוייב מצוייד היטב או במילים אחרות קיימת לחימה יבשתית בעצימות גבוהה  שהיא שונה במהותה מהלחימה בשטחים. בשנים האחרונות ניתן למצוא בצבא חיילי שריון המפעילים מכונות מלחמה משוכללות שמתאמנים עליהם פחות מחודש בשנה, בדומה להיקף האימונים שהיה נהוג בכוחות המילואים במשך שנים. גם יחידות החי"ר שמתווה הלחימה בשטחים דומה יותר ללחימה שאליה הם מיועדים כמעט ולא מתאמנים במתווי לחימה אחרים.

הכרעה מהאוויר
בכל תורות הלחימה הקלאסיות לא קיימת הכרעה מהאוויר. יש בהחלט השמדה של מטרות מהאוויר ויש שחיקה של האוייב מהאוויר, כל אלו גורמים מסייעים ללחימה היבשתית אשר נועדה להשיג הכרעה שבמרבית המקרים היא מתקיימת לאחר כיבוש שטח. הלחימה הנוכחית בלבנון רק מחזקת את הידוע לנו מההסטוריה הצבאית לאורך שנים רבות. לא ניתן להשיג הכרעה מהאוויר בלבד.

מה על הצבא לעשות
לאור ממצא זה ראוי לשנות את הנגזרים מהקונספציה הקיימת במישורים הבאים:
1. החזרת צבא היבשה לחזית ההשקעה הצבאית. יצירת תבנית חדשה לבניית הכוח ביבשה אשר תהיה מבוססת על אימון של לפחות חצי שנה בכל שנה לכלל צבא היבשה, חי"ר, שריון, חת"ם, הנדסה ועוד.
2. הגדלת הכוח הסדיר המצוי תחת היד בעת לחימה הן כמענה לאיומים בעיין והן כשינוי היקף צבא המילואים לאחר צימצום בגודלו ובאיכותו שנמשך כבר שנים. הגדלה זו יכולה להעשות בצמצום השחרור הסיטוני של אלפי מלשב"ים מגיוס  שהיקפו מגיע לכחמישים אחוז מהיקף אוכלוסיית המלש"בים. הגדלת הבצא הסדיר תאפשר ליחידות הקרביות  להתאמן ולהמנע מתע"מ רצופה ושוחקת.
3. ביצוע עבודת שיקום לימ"חים תוך הטלת אחריות הביקורת על מפקדי יחידות  המילואים של אותו ימ"ח.