על מוסר המלחמה

במאמרו  של אל"מ (מיל') ד"ר שמואל גורדון בשם "על מוסר המלחמה" שהופיע במערכות גיליון 397 מאוקטובר 2004 מטיל גורדון אחריות גם על הדרגים המתכננים מבצע לצידם של מפקדי המבצע הוא בהחלט חדשני ומעניין. אני בהחלט נוטה להסכים אתו אף שבמרבית המקרים אין הפרדה כל כך חדה בין הגורם המתכנן לגורם המבצע. תכנון רוב המבצעים נעשה במשולב עם המפקדים האחראים על הביצוע כפי שברוב המקרים המתכננים הם ברוב המקרים חלק מהגורם המפקד העליון של המבצע. גם התיחסותו לאמון העם בצבא והתגובה החריפה הנדרשת בעת הפרת אמון זה כדוגמא מותו של חייל מטרטור מקובלת לחלוטין.

בפרק הדן בסוגיית הסירוב לשרת יש לי מחלוקת עם גורדון. בדוגמאות המובאות לסוגי סרוב שונים מציג גורדון את מקרה שלושת הטייסים (אף שלטענתו אינם מייצגים) שאף רואיינו בעיתון הארץ לגבי התנהגותם בעת מלחמת לבנון. למי שאינו זוכר אציין כי טייס אחד התבטא ואמר כי סרב להפציץ עיר משום היותו אדריכל הבונה ערים ולא הורסם. טייס שני אמר כי "פיספס" בכוונה בהפצצת מטרות שהכוון עליהם ע"י כוחות מהקרקע שהיו זקוקים לחילוץ תחת אש. לצד דוגמאות אלו ואחרות מביא גורדון מדבריו של מפקד ח"א לשעבר האלוף בני פלד: "…לעומת חופש בחירה זה, יש פקודות לגביהן אני קובע ייהרג ולא יערער. וזאת במקרה שאי ביצוע משימה עלול לגרום לשואה. במקרה זה יש לומר בגלוי למוביל הטיסה, שאם ספק בליבו – נמצא אחר. בנושא הצלת אנשים יש לומר דברים חד משמעיים. בעניין פיקוח נפש יש לבצע כל משימה שהיא , אף רבת סיכונים…".

במקרה בו סרב טייס ח"א להפציץ מטרות בעיר צור בעת שנדרש לכך כפעולת חילוץ של כוחות חי"ר שנקלעו למצוקת חיים יש משום הפרה ברורה של הנחיות בני פלד שלא לדבר על צוו מוסרי שבו כל חייל בצבא מחויב אליו. האם יודעים טייסי ח"א בכמה מקרים סיכנו כוחות חי"ר ושריון את עצמם כדי להגיע אל טייס שנטש. האם עמדה בכל אותם מצבים השאלה או ההתלבטות האם לנסות ולחץ את הטייס. בכל המקרים שאני מכיר (ויש בודאי רבים אחרים) הכוח הקרקעי נכנס לשטח כולל זה שהיה תחת אש מתוך מטרה לחלץ את אנשי צוות האוויר. לאנשי כוחות הקרקע אין את הזכות המוקנית משום מה לטייסים להרהר ולערער על פקודות מבצע שאין בהם כל עניין מוסרי. להיפך הצלת חיים היא עניין מוסרי מהמעלה הראשונה ולכן יש לבצעו ללא כל שהיה.

לטעמי פרשיית טייסי חיל האוויר במלחמת לבנון לא טופלה כראוי והראיה שבשנת 2000 במהלך אירועי הדמים ליד קבר יוסף בוצע סירוב נוסף של טייס לירות על המון אשר התקיף וסיכן את חייהם של החיילים שהיו בקבר יוסף. לא ידוע לי אם פרשיה זו טופלה כנדרש אבל גם אם טופלה ולא פורסמה יש בכך משום פגם העלול להשפיע על העתיד. טוב עשה מפקד חיל האוויר לשעבר האלוף חלוץ אשר הדיח ללא שהיות שורת טייסים אשר חתמו על מכתב סירוב לשרות בשטחים. בעניין זה אהבתי את שכתב העיתונאי עפר שלח בעיתון. סירוב הטייסים דומה למכתב סירוב חיילים מסיירת מטכ"ל, על מכתב הטייסים חתמו אנשים שאצבעם לא לחצה על ההדק עשרות שנים ולוחמי סיירת מטכ"ל ממילא אינם מבצעים משימות בשטחים.

ראוי להביא דברים מעודכנים של מי שהיה מפקד חיל האוויר דן חלוץ והיום רמטכ"ל צה"ל: "מותר לנו ואף חשוב להתלבט, להתייסר ולכאוב, אך אסור לנו בתכלית האיסור לסרב לביצוע המשימה. צה"ל לא יהיה סלחני, מתפשר או דו משמעי בכל הנוגע לחובת הציות... סרבנות היא מסלול חד סיטרי, שהעולה עליו לא יוכל לחזור לאחור" (ציטוט מאגרת הרמטכ"ל למפקדי צה"ל כפי שפורסמה בעיתון הארץ בתאריך  12.7.2005 בהקשר לביצוע תוכנית ההתנתקות הצפויה.