על בלימה-סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יוה"כ, אבירם ברקאי, ספרית מעריב, 2009, 553 עמודים

הספר "על בלימה" הוא סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים ובעיקר סיפורם של לוחמיה שמצאו עצמם בצהרי יום הכיפורים תחת אש כבדה ובהכחשה מוחלטת שפרצה מלחמה.

טוב עשה ברקאי וחבורה מיוצאי החטיבה שהחליטו על מימוש משימה זו שיש בה גם מורשת קרב, גם סיפורם האישי של לוחמים בתנאים בלתי אפשריים וגם מזור לתחושת אכזבה כבדה בת שנים של שכחה. לתחושת האכזבה והתסכול הזו שותפים לא מעט חיילים קרביים אשר נלחמו במלחמה ההיא בגבורה ובנחישות אך כאשר הגיעו לשלב תיעוד ההיסטוריה שלהם תש כוחם ולא מצאו את הכוח להנציח את פועלם. יתכן גם שמרביתם לא ראו את החשיבות בכך עד שהגיעו מתי מעט והאדירו את מעשיהם ובהאדרה זו פקחו עיניהם של אלה שבסיומה של המלחמה פנו לדרכם, מי לעבודת היום יום ומי למאבק המתמשך על חיים נורמאליים לאחר חוויות שכאלה.

הספר המבוסס על עדויות רבות של לוחמי החטיבה שנותרו בחיים מביא כרונולוגית שעה שעה ויום יום את סיפור לחימת החטיבה, את שפעל עפ"י התוכניות ואת שכשל. אני שכל חיי הצבאיים היו בגזרת סיני הופתעתי לקרוא לאיזה מוכנות הגיעה החטיבה ערב המלחמה. כיצד לכל מחלקה היו הרמפות שלה והיעדים שלה, כיצד תורגלו הכוחות שוב ושוב לעת פקודה שבעיקרה הייתה דומה למה שהתחולל ביום הכיפורים ההוא בכל הקשור לפעולת הכוחות, לתנועתם ולשליטה שלהם על שטחי מפתח לאורך הצירים. השוני בין התרגולים לבין המציאות נבע משניים. האחד היקף הכוחות סוריים אשר המשיכו שוב ושוב להסתער ולחצות את תעלת הנ"ט במקומות רבים, להיפגע ולהמשיך לזרום פנימה בשיירות משוריינות אין סופיות לשטח ישראל. השוני השני היה פסיכולוגי, בעוד שכל ההתכוננות הייתה ליום קרב כזה שמתחיל עם שחר ומסתיים בלילה, יום קרב זה סירב להסתיים בערבו של יום ונמשך עוד ועוד כאשר הכוחות של הלוחמים מותשים, מלאי התחמושת והדלק אוזל והיקף הנפגעים גדול.

כיצד הצליחה המדינה ומנהיגה ובעיקר גורמי המודיעין הבכירים להרדים מדינה שלמה ובעיקר צבא שלם. כיצד הצליח ראש אמ"ן במפגן בטחון עצמי כזה לטשטש את עיני המנהיגים ולזרוע תחושת אופוריה בקרב הצבא כולו ? זו שאלה שגם הספר הזה לא נותן עליה תשובה, יתכן שאין לה כלל תשובה.

בספר מובא סיפורם של החיילים הפשוטים, המ"מים, המ"פים והמג"דים וכמובן סיפורו האישי והטרגי של בן שוהם מח"ט 188 שנהרג בקרב. מממלא מקום אלוף הפיקוד ועד למט"ק, מצב בו מצא עצמו לקראת סוף חייו.

הספר מעלה גם אירועים לא ידועים כמו אי העברת כוחות מחטיבה 7 לטובת חטיבה 188 אירוע שמזכיר מאוד את תנועתה של אוגדה 143 אוגדתו של אריק שרון במשך יום שלם דרומה כאשר אחותה הצפונית אוגדתו של ברן נשחקת וזועקת לעזרה. גם שם וגם פה נוהלו הדברים ע"י מפקדים כריזמטיים אשר פעלו בשטח עפ"י ראיית הקרב שלהם לגבי כוחותיהם ולא מתוך ראייה של המערכה כולה (ע' 256 בספר).

אירוע נוסף מתייחס לעובדה שהפיקוד לא העביר התראה למלחמה לכוחות הכפופים אלא התייחס לפחות כלפי הרמות הכפופות אליו כאל יום קרב. נכון שמבצעית אולי הדבר לא שינה דבר היות ופעולות מרתיעות ומקדימות נאסרו ע"י גולדה בהמלצת דיין (שניים שחטאם לא יכופר לעולם ועל מצפונם ההיסטורי יעיקו 2500 חללי המלחמה) אבל לפחות בכל הקשור להבנת החייל את העומד מולו היו הדברים שונים. אני זוכר שגם בגזרת סיני לקח לנו להבין שזו מלחמה רק לאחר שלושה ימי לחימה (עמוד 309 בספר). בספר מתואר מצב בו מבקשים מפקדי החטיבה סיוע אווירי בתחילת הלחימה ונמסר להם שכוחות האוויר מופנים לסיני כי שם המערכה הכבדה... כחייל בסיני שאלנו מדוע איננו מקבלים סיוע אווירי ואז נמסר לנו שחיל האוויר כולו מסייע ברמת הגולן...

הספר "על בלימה" הוא ספר שאינו קל לקריאה. תיאור האירועים ומה שחוו לוחמי החטיבה אינו קל ואפילו מצמרר בקטעים מסוימים שלו. בנוסף המחבר לא חוסך מהקוראים תיאורים מפורטים לגבי אופי הפגיעה של חיילינו דבר שאישית הייתי נמנע ממנו לטובת משפחות החללים לפחות.

לדעתי זהו ספר חשוב וטוב שנכתב, בודאי שהוא הביא ומביא שלוות נפש מסוימת ללוחמי החטיבה שלחימתם נשכחה והושכחה.

מומלץ ביותר.


ודברים שכתבתי בעניין והתפרסמו במוסף ספרים