תריס, אמילי עמורסי, זמורה ביתן, 2009, 333 עמודים

"הן בטח חושבות שאני מהמתנחלות האלה שיש להן עשרה ילדים. שתלך להתפלל או לעקור איזה עץ זית של פלשתיני או משהו מהדברים האלה שהן עושות. הנה היא, אני שומעת שיחה דמיונית מאחורי גבי, בגללה נאכל חרב. בגללה הבורסה בירידות. איך היא מעזה להתייצב אצלנו כאילו היא שווה בין שווים. ועוד עם כאלה נעליים."

עמורסי מביאה את סיפורה של מתנחלת "נעמה" צלמת עיתונות במקצועה, הגרה ביישוב קרוב מאוד גיאוגרפית למרכז הארץ ולתל-אביב אבל רחוק ממנה תרבותית כקצווי ארץ. הספר הוא תיאור חיים בהתנחלות על מגוון דמויותיה, על אורחות החיים של אוכלוסייתה וגם על השוני ביניהן. "נעמה" מנסה בדרכה הפמיניסטית דתית ליצור גשר עם אישה ערביה פלסטינאית מהכפר השכן. הרקע והסיבה הפורמאלית היא רפואית, אבל האם זו הסיבה היחידה?
ספר אותנטי החושף את העולם הנסתר של הציונות הדתית בפני הציבור כולו, לטוב ולפחות טוב.

מומלץ.