סלח לנו אחינו, שהפקרנו אותך למות

טוב יעשה סגל הפיקוד הבכיר של צה"ל אם יעלה לקברו הטרי של רב-שוטר מדחת יוסף בכפרו בית ג'ן ויבקש ממנו סליחה על שהפקיר אותו מדמם אל מותו. לא רק בפני השוטר שנפל על משמרתו חייב הדרג הבכיר להתנצל. לא רק  בפני כל הלוחמים הדרוזים המשרתים נאמנה את צה"ל ואת מג"ב מאז קום המדינה. לכל לוחמי צה"ל ומג"ב הם חייבים התנצלות. יותר מכך הם חייבים להבטיח להם שמהיום שוב לא יקרה ביזיון שכזה. כאשר נשלחו לוחמי מג"ב למשימה המפוקפקת של אבטחת קבר יוסף, לא נאמר להם שחייהם תלויים בטוב ליבם של בכירי הרשות הפלסטינית. נאמר להם שהם נשלחו בשם ממשלת ישראל וצה"ל לביצוע משימה וכל צה"ל עומד מאחוריהם. עוד בטרם הם הוכשרו כלוחמים הם נדרשו להישבע בהן צדקם לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקתה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמם ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא הגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על-ידי המפקדים המוסמכים, ולהקדיש את כל כוחותיהם ואף את חייהם להגנת המולדת וחירות ישראל (זהו נוסח שבועת האמונים). הם נשבעו ועמדו בכל מילה. חבריו של מדחת יוסף הקדישו את כל כוחם למשימה. מדחת יוסף אף הקדיש את חייו. ומנגד ניצב הפיקוד הבכיר של צה"ל על הר עיבל, מהסס ומתבזה. עכשיו בלי בושה מאשים הפיקוד הבכיר את הרשות הפלסטינית באחריות ישירה למותו. עכשיו הרשות הפלסטינית היא הש"ג.

   אתמול, ולא בפעם הראשונה, פגע הפיקוד הבכיר של צה"ל בערך המקודש של 'אי-הפקרת פצועים בשטח', ערך שלאורו מתחנכים דורות של לוחמים עוד מהימים של טרום הקמת המדינה. עשרות לוחמים, אם לא מאות, נפלו עד היום במלחמות ובין המלחמות כדי לחלץ את חבריהם שנפגעו בשדות הקרב. כל אחד מהם האמין באמונה שלמה, שאם הוא ייפגע כך יעשו גם חבריו. זאת משמעותה של אחוות הלוחמים. זאת משמעותה של '..רעות שכזאת לעולם לא תיתן את לבנו לשכוח. אהבה מקודשת בדם'.

   "הכנסת כוח חילוץ היתה כרוכה בשפיכות דמים בשני הצדדים", אמר אמש גורם צבאי ל'הארץ'. איזה תירוץ עלוב זה. לו היו יוסף וחבריו מפסיקים לרגע להילחם הם היו נטבחים על-ידי הפלסטינים בלא הנד עפעף. לו היה מפקד בכיר נלכד בשטח היו יוסף וחבריו נלחמים עד נשמת אפם האחרונה כדי לחלצו. ככה זה כשמפקדים בכירים בצה"ל מתנהגים כמו פוליטיקאים. קודם מפקירים לוחמים על מזבח של משא ומתן מדיני מפוקפק ואחר-כך מחפשים אשמים בצד השני. למרות שבשלושים ושלוש שנות שירותי בצה"ל חוויתי בעצמי פעמיים את תחושת ההפקרה בשטח, מעולם לא חשתי כעוס ומבויש כמו היום.