צה"ל המבצעים הגדולים, מיכאל בר-זהר וניסים משעל, ידיעות ספרים, 2013, 272 עמודים
|
(225) צבא ובטחון, מהדורה אלבומית
הספר "צה"ל המבצעים הגדולים" , כולל תיאור של כשלושים מבצעים בתולדות צה"ל ממלחמת העצמאות ועד המבצע שטרם בוצע והוא הפותח את הספר והוא תקיפת הכורים הגרעיניים באיראן. הספר בנוי פרקים פרקים כאשר כל פרק מתאר מבצע אחד ולצדו ראיון עם דמות מפורסמת המתייחסת בהיבט אישי למבצע המתואר.
אתחיל בעיצוב, המחברים בחרו מהדורה אלבומית עם נייר משובח ובפורמט דף גדול מה שלא מאפשר לקרוא את הספר בקריאה שוטפת (ואולי זו לא היית הכוונה?). משקלו של הספר כמעט מחייב להניח אותו על שולחן ולקרוא/לעיין בו.
הבעיה השנייה בספר מסוג זה המנסה לסקור תקופה ארוכה (במקרה שלנו מעל שישים שנות קיום מדינה) הוא בבחירת המבצעים המייצגים את התקופה. כאן לצערי בחרו המחברים את הסיפורים היותר מוכרים, אלא שכבר זכו לפרסום רב והתקבעו בתודעה הציבורית. לטעמי דווקא המבצעים היותר מוכרים מעניינים פחות לעיון היות ונחשף לגביהם מידע רב במהלך שנות קיום המדינה. לצד אמירה זו נכון גם שמבצעי שנות החמישים נשכחו ברובם ומרבית האוכלוסייה הצעירה נחשפת אליהם אולי אף לראשונה. גם בחירת המרואיינים בחלק מהמקרים לטעמי מעט בעייתית. לדוגמא בתיאור מבצע אבירי לב הדמות המרואיינת היא משה יעלון שהיה ברמטכ"ל והיום הוא שר הביטחון. במלחמה היה סמל מילואים. יש כל כך הרבה מפקדים בכירים שהיו שותפים אמתיים במבצע אבירי לב והם חיים אתנו כך שהבחירה בסמל מילואים יעלון נראית מעט מוזרה. ואם כבר מתייחסים למלחמת יום הכיפורים אי אפשר להתעלם מהבחירה המאוד מוזרה של המבצעים שבחרו הסופרים לתאר. הקרב בחווה הסינית נצרב בציבור הישראלי אבל מאז ועד היום, ארבעים שנה ממועד סיום המלחמה למדנו, לא רק העוסקים בתחום כי הקרב עצמו היה די שולי במערכה עצמה וכי מערכת יחסי הציבור המשומנת שהפעיל איציק מרדכי במשך שנים בהאדרת הקרב הייתה אמורה להיות מבוקרת ע"י מחברי הספר. קרב שני המתואר בספר הוא קרב הצליחה השם דגש על כחות הצנחנים שחצו את התעלה, השלישי הוא קרב כיבוש החרמון ע"ע כוחות גולני והקרב הרביעי הוא של בלימת השריון את כוחות הסרים בתחילת המלחמה. אדם זר לאירועי מלחמת יום הכיפורים אשר יקרא את פרטי המבצעים האלה יקבל את הרושם שהלחימה במלחמת יום הכיפורים הייתה לחימת חי"ר (צנחנים וגולני) ומעט מאוד ובשולי הדברים לחימת שריון. אין עיוות היסטורי חמור יותר מאשר מצגת זו של העובדות לכאורה. מלחמת יום הכיפורים הייתה בעיקרה לחימת שריון ובנקודות מצומצמות שברובן השפעתן על המלחמה כולה הייתה קטנה גם שותפות של חי"ר. אבל כפי שכבר נכתב בעבר, העשייה היא השולית, יחסי הציבור הם המרכז. חבל ששני מחברים בכירים נפלו בפח הזה.
ברמה העקרונית אני שמח לכל ספר העוסק בתחום ומביא עדויות של לוחמים, הפרופורציה בספר בבחירת המבצעים ובבחירת המרואיינים בעייתית בעיני. ועדיין ניתן ללמוד בכל פרק על היבטים שונים של הקרב.