דרך ארוכה קצרה, משה יעלון, ידיעות ספרים, 2008, 287 עמודים

ספרו של יעלון הוא ספר הגות, מצד אחד מביא יעלון שהיה רמטכ"ל את ההיסטוריה האישית שלו במהלך שירותו הארוך בצה"ל ומן הצד השני הוא מביא את תפיסת עולמו לגבי הסכסוך עם הפלסטינאים ונותן את עמדתו לגבי פתרון הסכסוך.

יעלון לא חוסך ביקורת, לא מהרמטכ"ל שהחליף אותו חלוץ, לא מראש הממשלה שרון שהיה נתון להשפעה של "חבורת החווה" ולא מדב וייסגלס שהיה ראש לשכתו של שרון. הביקורת מלווה בדוגמאות מפורטות הכוללות מעשי שקרים לכאורה, התנהלות לא ראויה (בלשון המעטה) ועוד ועוד. ביקורת לא מעטה סופג גם שמעון פרס אשר לדברי יעלון נטה תמיד למצוא את הטוב בהתנהגותו של ערפאת והתעלם לחלוטין ממידע מגובה הוכחות בדבר שקריו. החל מעמדה מסוימת  שהשמיע ערפאת בערבית לבני עמו והיפוכם של הדברים שהשמיע באנגלית לעולם הצמא לדברי חלקות. כל אלה לא הפריעו לפרס (לדברי יעלון) לשבח את ערפאת על רצונו בשלום כאשר בפועל המצב היה הפוך וזאת גם כאשר יעלון וגורמי מודיעין אחרים הסבו את תשומת לבו של פרס לעובדות. יעלון מביא מספר דוגמאות להתנהלות זו כמו למשל ביטול סעיפי האמנה הפלסטינאית שלכאורה ערפאת ביטל ושזכתה לדברי שבח של פרס בעוד שבפועל לא עשה כך.

לדברי יעלון בצבא מפקדים בכירים לא מעטים היוצרים קשרים עם פוליטיקאים מתוך מחשבה עתידית על התועלת שתצמח להם מקשר כזה האסור עפ"י הפקודות, על התרועעותם עם אנשי תקשורת "מטעם" ועוד ועוד. אפשר להיזכר בהתבטאויותיו של יעלון בדבר הצורך ללבוש נעליים גבוהות במחנה הקריה מפני הנחשים השורצים במקום ולהבין מהיכן הם באו.

אבל הספר לא עוסק בעיקר בביקורת אלא בתפיסת עולמו של יעלון. שם הספר "דרך ארוכה קצרה" מביא את הבנתו בדבר הצורך בהתנהלות מסודרת, בעבודת מטה מפורטת ובהבנה שלא ניתן להשיג דבר מול הפלסטינאים בהתנהלות חפוזה שאינה מבינה את הלך רוחם.

הספר מבוסס מאוד וגם משכנע ואולי מצליח גם לדבר לאנשי הגוש המרכז שמאל של המפה הפוליטית אם יפתחו את עצמם לטיעונים הגיוניים. ההבנה שהפלסטינאים הגדירו לעצמם יעד אחד והוא יצירת מדינה פלסטינאית במקומה (ולא לצידה) של מדינת ישראל אינה מחלחלת בציבור לא בארץ ולא בעולם וזו גם הסיבה לדברי יעלון שהפלסטינאים אינם מוכנים אפילו למחווה הטכנית של הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית דבר שיחייב אותם לקבל מדינה נוספת לצדה של פלסטין. אני בספק אם ספר זה ישנה את דעת הציבור אבל התמקדות בתוכנו ונכונות ללמוד את העובדות שבו אולי יתרמו משהו בכיוון.

את הספר סיימתי לקרוא בשבת ומה רבה הייתה הפתעתי עת התעוררתי ביום ראשון (28 ביולי 2013) לשמיעת החלטתה של ממשלת ישראל כולל שר הביטחון שלה יעלון לשחרר למעלה ממאה מחבלים רוצחים עם דם על הידיים והכל כמחווה להתחלת סבב שיחות נוסף עם אבו מאזן. הפתעה, כי מהספר כולו עולה ההבנה שאין להיכנע לטרור, שניצחון על הטרור ניתן להשיג בלגיטימציה מוסרית לפעולות שלנו, בהפעלת כוח כנגד ארגוני הטרור ואי כניעה להם. כפי שיעלון מגדיר בספרו מספר רב של פעמים "דרך ארוכה קצרה" אין מקום למחוות קצרות מועד שתוחלתן אם בכלל קיימת, אינה בטוחה. והנה הספר המעניין והמרשים הזה לא עומד במבחן המציאות וחבל.

הספר בהחלט מומלץ אבל המסקנות המעשיות בחיי היום יום של מחברו מאכזבות בעיקר כי הן סותרות את תמצית חיבורו.