הקרב על החרמון, אילן כפיר, דביר, 2013, 350 עמודים

הספר "הקרב על החרמון" הוא מהספרים היותר מרתקים שקראתי על מלחמת יום הכיפורים. אילן כפיר בעבודת מחשבת בונה את הפאזל המורכב של הקרבות על החרמון במלחמת יום הכיפורים כאילו היו סיפור מתח.

כידוע נפל החרמון ביום הראשון למלחמה לאחר שכוח קומנדו סורי השתלט עליו. שני ניסיונות עשתה חטיבת גולני לכיבוש ההר מחדש. הראשון ב 8 לאוקטובר בקרב יום ניסו כוחות החטיבה לכבוש את ההר אך נכשלו מול עוצמת הכוח הסורי שישב במעלה ההר והיה מצויד בצלפים רבים אשר גרמו לנפגעים רבים לכוח. הקרב הסתיים עם 23 הרוגים וההר נשאר בידי הסורים. הניסיון השני בוצע לקראת סיום המלחמה ב 22 באוקטובר עת היה חשש להפסקת אש ושוב הוטל על החטיבה לכבוש את ההר, הקרב היה נורא, שוב ניסתה החטיבה לכבוש את ההר מלמטה כלפי מעלה ושוב נפגעו רבים מחייליה ע"י צלפים סוריים שהיו מחופרים היטב ומוסווים בשתי גבעות 16 ו 17 שחצצו בין כוחות גולני למוצב החרמון. הלחימה הייתה קשה ורק בסיומה ולאחר 56 הרוגים נוספים נכבש ההר.

הספר מביא את סיפורה של החטיבה ובעיקר את סיפורם של חייליה בשמם תוך ציטוט מדבריהם על אירועי הקרבות הקשים. בספר תיאור מפורט של האירועים במוצב החרמון עצמו ביומיים הראשונים למלחמה וכן סיפורם של חיילי צה"ל מהיחידות השונות (מודיעין, ח"א, קשר ומנהלה) במוצב שנפלו שבויים בידי הסורים והובלו לדמשק. על תלאותיהם, העינויים שספגו בבתי הכלא בסוריה ועל שביים הממושך למעלה משמונה חודשים מתעכב כפיר בפירוט רב וחושף אולי לראשונה בצורה מלאה את קורותיהם של מי שיקראו לאחר שנים "ערים בלילה". גם בספר הזה מתוארת חזרתם של השבויים לישראל והחוויה הנוראית שעברו בבית המלון של זיכרון יעקב שם עברו חקירה שנייה שלרבים מהם הייתה קשה מהחקירה של הסורים. בספר קראתי לראשונה שקבוצת טייסים שחזרה עם שבויי החרמון מהשבי, לא הסכימה להישאר במקום ואכן שוחררה להמשך תחקיר במקומות אחרים בליווי בנות הזוג ובתנאים אחרים לגמרי. משמח לקרוא שלפחות הטייסים הצליחו להימלט מחוויית החקירות השנייה אבל אי אפשר שלא להיעצב על סטירת הלחי שקיבלו שאר השבויים ששוב חשו כי הם חיילים מסוג ב' לא רק בעיני הסורים אלא גם בעיני צה"ל.

בספר מתאר כפיר את השיקולים השונים שהובילו לקרב החרמון השני, את לחצו של דרורי מח"ט גולני להיות הכובש של ההר. המידע המוצג בספר מעורר תהיות רבות האם בשם מורשת הקרב של החטיבה היה צריך לאשר את הקרב כפי שתוכנן בעוד שלכאורה אם היה מוטל הכיבוש של חטיבת הצנחנים המילואים (317) שכבשה את החרמון הסורי ומוצב הפיתולים ניתן היה להגיע להישג דומה אבל במחיר מועט בהרבה של הרוגים. הצנחנים לאחר שכבשו את החרמון הסורי היו בפועל ביתרון קרקעי מובהק ויכלו לבצע את הכיבוש מעורף הסורים משטח שולט כלפי מטה. חטיבת גולני גם בקרב השני נלחמה מלמטה כלפי מעלה תוך שהיא נאלצת להתמודד עם כוחות קומנדו שחסמו את השטחים השולטים בכיוון ההתקדמות הצפוי של כוחותינו. המידע מוצג בספר והשיפוט הוא בידי הקורא.

כפיר מגולל שעה לאחר שעה את השתלשלות האירועים הקשורים לחרמון מתחילת המלחמה ועד לסיומה והוא עושה זאת בכישרון רב תוך מתן הכבוד הראוי לנופלים וללוחמים הגיבורים שלחמו בו, רבים מהם נשארו בשדה הקרב בין סלעי ההר. כפיר הוא סופר של החיילים ובעיני זוהי המחמאה הגדולה שסופר קרבות יכול לקבל.

מומלץ מאוד.