לא נחדל! , אמנון רשף, דביר, 2013, 432 עמודים

כותרת המשנה של ספרו של אמנון רשף היא "חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים", הספר "לא נחדל!" מקיים את כותרת המשנה שלו ככתבה וכלשונה. עיקר הספר הוא סיפור לחימתה של חטיבה 14 במלחמה, החל מהערכות החטיבה ערב יום הכיפורים בקוו התעלה כחטיבת קוו וכלה בלחימת החטיבה ממערב לתעלה.

מטבע הדברים הספר מתמקד בלחימת החטיבה בליל ה 15 באוקטובר, הלילה שזכה למספר כינויים כמו "ליל הצליחה", "מבצע אבירי לב", "הלילה הקשה בחיי" ביטוי ששמעתי מלא מעט לוחמים שהשתתפו בקרב ולא רק מפי המח"ט בספר. רשף ב"יקיות" שלו לא השאיר אבן על מקומה בבירור המעמיק והיסודי שערך לאיתור פרטי הפרטים של תנועת הכוחות, של תמלול רשת הקשר החטיבתית וגם זו האוגדתית דקה לדקה כדי לבחון את האירועים בעיין אובייקטיבית ממקורות ראשוניים, בפענוח תצ"אות ישנות ואיתור מקומו של האויב בחלק מן המקרים עד לרמת שוחת השועל הבודדת של חייל החי"ר המצרי בגזרה המרכזית ועוד. העבודה שרשף עשה היא סיזיפית למדי אבל מתאימה לאיש שחקר האמת הוא מרכזי בהתנהלותו. רשף כפי הנראה היה המח"ט היחיד שביצע תחקיר מעמיק לקרבות של חטיבתו לאחר המלחמה ותחקיר זה יחד עם חומרים רבים אחרים מפורסם באתר החטיבה שרשף הוא הרוח החיה מאחוריו.

בספר מידע מדויק וקריא של אירועי הקרבות השונים תוך השלמות "אישיות" של המחבר לגבי תחושותיו ברגעים השונים של הקרבות. רשף שהיה ידוע כמח"ט מחמיר וקשוח מתגלה לאחר ארבעים שנה כאדם שיש לו רגשות ואת חלקם הוא אף חולק עם הקוראים. בחלק מהמקרים רשף אינו נמנע מלהתפלמס עם מפקדיו ועם מפקדים עמיתים בקרבות, הצורך ברור היות והספר ממלא בין היתר חלל שנוצר משתיקה ארוכת שנים, מאידך אישית נהניתי מקטעים אלה פחות.

בספר משולבים ציטוטים מדבריהם של מפקדים ולוחמים שרשף ראיין והם נותנים את הפן האישי לאירועים. הפרק על שרון (פרק י"ב המחזיק כארבעים עמודים) חורג מעט ממטרות הספר כפי שהוא מנוסח בכותרת המשנה. בפרק התייחסות לאמירות ולפעולות של שרון שהיה במלחמה מפקד אוגדה 143 ושימש כמפקדו של רשף שחטיבה 14 הייתה אחת מהחטיבות האוגדה. לא ממש הבנתי כיצד פרק זה משתלב בספר, במחשבה שנייה אמרתי לעצמי שגם אמנון רשף היה חייל בחטיבה 14 (אומנם כמפקדה...) ולכן סיפורה של החטיבה צריך לכלול גם את סיפורו ותחושותיו כלפי מפקדו.

גילוי נאות, במרבית ימי המלחמה הייתי חייל פשוט בחטיבה וגם לי הספר סיפק לא מעט מידע שהיה חדש עבורי כמו לחימת החטיבה בגדה המערבית של התעלה. כחייל שמעתי את קולו ברשת הקשר בלילה הפריצה וגם אני חשתי את קור הרוח שלו תחת האש הכבדה, כך שאובייקטיבי איני יכול להיות ועדיין יכול הספר גם אצלי, לעמוד בפני עצמו במנותק מהאיש וממנהיגותו בקרב.

בספר מביא רשף שיקולים אישיים שלו כמפקד בעת קבלת החלטות פיקודיות כאלה ואחרות (לדוגמא שמירת מסדרון הצליחה פתוח בגדה המזרחית של התעלה) שיש בהם עניין רב להבנת מהלכי קרבות כאלו ואחרים. רשף מודה גם בטעויות שביצע (דבר הנדיר במחוזותינו) וגם לא חוסך ביקורת מגורמי צבא בכירים על העדר תכנון והתגייסות למשימות המרכזיות של החזית והכל תוך מתן דוגמאות וגיבוי הדברים כנדרש.

הספר רחב ומקיף בצורה יסודית וגם נוח לקריאה. בספר מפות רבות ותצ"אות המבהירים את התמונה למי שמעוניין להתמצא בפרטים ולהכיר את לחימת חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים.

חסרונו היחיד של הספר הוא מועד הופעתו, בשנת הארבעים למלחמה כאשר מרבית האירועים כבר סופרו, חלקם בדיוק לא רע וחלקם בהיפוך היוצרות. הבעיה שמה שסופר שוב ושוב במשך ארבעים שנה ולא זכה לתגובה התקבע בציבור כאמת ושום ספר לצערי לא יוכל כבר לשנות זאת.

מומלץ בהחלט.