ונתתי להם יד ושם, בלה גוטרמן, הוצאת יד ושם, 2013, 335 עמודים
|
דוקומנטרי, היסטוריה של מפעל יד ושם
הספר האלבומי "ונתתי להם יד ושם" סוקר 60 שנות הנצחה, תיעוד, מחקר וחינוך של מוסד יד ושם. לספר שבעה שערים הסוקרים את התקופות השונות שעבר המוסד. החל משנות הארבעים וחזונו של מרדכי שנהב איש קיבוץ משמר העמק שחזה את הצורך במוסד הזה כבר בשנת 1942, עבור לשנות החמישים עת הפך המוסד לרשות ממלכתית, לשנות השישים בזמן משפט אייכמן בהם סיפק יד ושם תיעוד נרחב על השואה ופעילותו של המשטר הנאצי כנגד היהודים. בנוסף פרקים על שנות השביעים והשמונים כאשר פרק שנות התשעים מתמקד בהפיכת המוסד לקמפוס בהר הזיכרון הכולל ארגון הידע הרחב שנצבר בארכיון, בספריה, בקולנוע ועוד. בשנות האלפיים חנך המוסד את המכלול המוזיאוני ובכך הפך לאחר האתרים המבוקרים ביותר בישראל לא רק ע"י תושבי הארץ אלא כמוקד תיירותי בין לאומי.
נראה שהנשיא יצחק בן צבי עוד בשנת 1946 היטיב לבטא את החזון והצורך. בן צבי כתב: השם "יד ושם" יש בו תוכן רב. "יד" פירושו בעברית זיכרון. יד זה עניין כללי, הזיכרון לכלל. "שם" זה כבר לא רק לכלל. זה גם לפרט...
אני רואה את העיקר בזה, להקים יד לכלל ולהציל גם את השמות לעתיד".
קשה להאמין שעשרות שנים לפני פרויקט "לכל אדם יש שם" שממומש בצורה כל כך מיוחדת ביד ושם כולל בעידן שלנו במאגר אינטרנטי מרשים נחזה עוד בטרם היו מחשבים.
אלבום מטבעו לא נועד לקריאה רציפה, אלבום זה אינו יוצא מהכלל, את עיני משכו במיוחד עשרות רבות של צילומי שחור לבן שחלקן נובעות מהתקופה שבה צולמו וחלקן ממחישות את האווירה במקום.