הנערה שהשארת מאחור, ג'וג'ו מויס, ידיעות ספרים, 2013, 436 עמודים
|
(298) פרוזה
אפתח ואצהיר שזהו ספר מיוחד במינו, מרגש, מותח, אנושי וכל מה שצריך בספר מעולה.
ועכשיו לעלילה, סופי, אשתו של הצייר לפבר נשארת בכפר קטן בצרפת עת בעלה ואהובה יוצא לחזית מול הגרמנים במלחמת העולם הראשונה. חלקו הראשון של הספר מתאר את חייה של סופי תחת הכיבוש הגרמני. לא פעם שאלתי את עצמי האם העלילה מתרחשת במלחמת העולם הראשונה כפי שהיא באמת או במלחמת העולם השנייה. כל כך הרבה מאפיינים דומים וכל כך הרבה רוע אצל הגרמנים של 1916 ושל 1939, פשוט מבהיל וכנראה אכן מדובר באותו העם ובאותם אנשים.
מאה שנה לאחר האירועים הקשים המתוארים בספר אישה אחרת ליב מוצאת את עצמה אלמנה לאחר שבעלה נפטר במוות פתאומי. בטרם מותו עת נישאו העניק הבעל דיוויד לליב תמונה המתארת אישה צעירה מלאת חיים. הדמות המצוירת היא של סופי אותה צייר בעלה הצייר פלבר בטרם יצא למלחמה. שם התמונה כשם הספר "הנערה שהשארת מאחור".
הקשר הנוצר בין שני העולמות שמאה שנים מפרידים ביניהם חושף עולם שלם של נשים החיות בתקופות שונות אבל בעלות מאפיינים דומים.
הספר הוא רומן היסטורי, ספר מתח, וסיפור אהבה.
כפי שכבר כתבתי זהו ספר מיוחד במינו וכמובן שמומלץ מאוד.