ירוק עכשו

במרכול, בתור לקופה, אמרה הקופאית הצעירה ללקוחה המבוגרת

כי עליה להביא בעצמה את שקיות האריזה,

מכיוון ששקיות הפלסטיק פוגעות בסביבה.
הלקוחה התנצלה והסבירה:

בזמני לא היה לנו המושג ה"ירוק" הזה.
הקופאית השיבה:

זו הבעיה שלנו היום. לדור שלך לא היה אכפת מספיק כדי לשמור על הסביבה.
אכן, היא צדקה – לדור שלנו לא היה המושג ה"ירוק" הזה.

בימים ההם החזרנו בקבוקים של חלב, סודה ובירה למכולת.

המכולת שלחה אותם בחזרה למפעלים, שבהם רחצו, עיקרו ומילאו אותם מחדש.

כך השתמשו באותם בקבוקים שוב ושוב. כך הם, למעשה, מוחזרו.
אבל אז לא היה לנו המושג ה"ירוק" הזה.

בימים ההם כיבסנו את חיתולי התינוקות, כי לא היו חיתולים חד-פעמיים.

ייבשנו את בגדינו על חבלים בשמש, ולא במייבשים זוללי אנרגיה.

הרוח והשמש אכן ייבשו את בגדינו.

ילדינו לבשו בגדים זה-אחרי-זה, כי לא תמיד רכשנו עבורם בגדים חדשים.
ואמנם, הלקוחה צדקה: בזמננו לא היה לנו המושג ה"ירוק" הזה.

במטבח בחשנו וערבלנו בידיים, כי לא היו לנו מכשירים חשמליים לכל פעולה.
כאשר ארזנו חפץ שביר, כדי לשלוח אותו בדואר,

השתמשנו בעיתון ישן כדי לרפד את האריזה למניעת שבירה,

ולא היו לנו קלקר, פצפץ, או פתיתי פלסטיק, או יריעת בועות פלסטית, לשם כך.
באותם ימים לא הפעלנו מנוע ולא שרפנו בנזין כדי לקצור את הדשא.

השתמשנו בכוח הגוף שלנו כדי להניע את מכסחת הדשא.

התעמלנו על ידי עבודה,

כך שלא היינו צריכים ללכת למועדון בריאות

כדי לרוץ על מכשירי הליכה המופעלים על-ידי חשמל.

ואכן, הלקוחה צדקה, לא היה לנו המושג ה"ירוק" הזה.
כאשר היינו צמאים שתינו מברז המזרקה,

ולא השתמשנו בכוס או בבקבוק פלסטיק בכל פעם שהיינו צמאים.

אבל, לא היה לנו אז המושג ה"ירוק" הזה.

לא היה לנו צורך בחפץ ממוחשב

כדי לקלוט אות מלוויין המרוחק אלפיים מייל, בחלל,

כדי למצוא את חנות הפיצה הקרובה (בכלל לא היו אז חנויות פיצה).

היו לנו חיים חברתיים, ולא רשתות "חברתיות"

הבנויות על מכשירים קטנים וממכרים, הפוגעים בקשרים הבין-אישיים.

ידענו לאן אנו נוסעים, כי לא קיבלנו הנחיות מגברת אוי-ויי-זמיר.
אכן, האם אין זה עצוב שהדור העכשווי מקונן על כך שאנו, הזקנים, כה בזבזנים ואין לנו המושג ה"ירוק" הזה?
נא העבירו את המסר לירוקים של פעם, הירוקים האמתיים!