לאבא, יוסף דרורי, שש שנים לפטירתו, ינואר 2020

אחת התכונות המאפיינות של אבא, סבא יוסי, הייתה היכולת הטכנית הגבוהה שלו, יכולת לתקן כל מכשיר במיוחד מנועים וכלי רכב ולצדה היכולת שלו להמציא דברים שונים ולאלתר. אני חושב שלצד היכולת החברתית הגבוה שלו במגע עם אנשים זו הייתה תכונה מאוד מודגשת בחייו.

חשבתי הפעם לספר לכם מזיכרונותיי בכל הקשור לנושא זה. בעבודה במע"צ אבא נקרא לעתים קרובות לתת פתרונות לצרכים שעלו בנושאים שונים שלא היה לו בהם השכלה פורמלית אבל הפונים אליו הכירו ביכולותיו.

לפני שנים רבות מע"צ פרץ דרך שנקראה כביש עמיעד פרוד, היום חלק מכביש 85 המחבר בין עכו לצומת עמיעד שמעל הכנרת. היו קטעים בכביש שחייבו חציבה ופריצה בשטח הררי תלול, אבא נקרא לייעץ כיצד לעלות את ציוד החציבה עם המדחסים למעלה ההר כדי לבצע קידוחים שיאפשרו פיצוץ סלעים גדולים שיאפשרו פריצת דרך עם טרקטורים. לאחר נסיעה לשטח יותר מפעם אחת הציע אבא פתרון חריג, להטיס את המדחסים הכבדים עם מסוקים של הצבא לצלע ההר ושם לבצע את העבודה הראשונית. זה היה בזמנו פתרון חריג שאיש לא חשב עליו. אבא עם קשריו ארוכי השנים בצבא הצליח ליצור את שיתוף הפעולה. המדחסים הונחתו עם מסוק על צלע ההר והדרך נפרצה.

במסגרת מעורבותו של אבא בעיקר בפריצת דרכים וסלילת כבישים נעשה שימוש רחב במפלסות (בזמנו כונו הכלים מוטורגריידרים) שפיזרו את חומר התשתית לפני פיזור האספלט. למפלסת יש סכין ארוכה בתחתיתה אשר בתנועת הרכב מפזרת את החומר. הבעיה המרכזית היא שהרבה מהחומר נופל לצדדים במהלך התנועה מעבר לסכין. נושא בזבוז החומר למצע הכביש הטריד את אבא, הוא ערך מספר ניסיונות ופיתח בבית המלאכה מעין כף גדולה מפלדה שהורכבה על קצה הסכין. הכף הייתה בניצב לסכין והחומר שאמור היה להישפך הצדה נבלם בכף וחזר לשטח הכביש. זה היה רעיון פשוט שעבר לחברת קטרפילר האמריקנית ומומש (1971) ואבא זכה עליו בפרס ייעול בסכום נכבד של אותם ימים.

בעבודות הכביש היה שימוש גם במכבש ויברציוני, מכבש שבתוך התוף שלו שמהדק את החומר לאדמה היו גושי מתכת שרטטו ובכך העניקו יכולת דחיסה גדולה יותר למכבש וחסכו שימוש בתוף פלדה כבד הרבה יותר. אבא הציע שיפור המנגנון של מכבש מתוצרת בומאג, הצעה זו נשלחה לחברה הגרמנית ובוצעה ואבא זכה גם כאן לפרס ייעול ובפרס מכובד.

אבא היה רב אומן במנועים ובתיקון כלי רכב. הוא היה מאבחן תקלות בכלי רכב רק משמיעה לעתים בלי לפתוח את מכסה המנוע. היו לי מקשבות (כמו של רופאים) שהיה מצמיד לבוכנות והיה מאבחן באמצעותם תקלות שונות במנוע. באחת הפעמים נלוויתי אליו במוצאי שבת גשום כאשר חבר לעבודה נתקע ברכבו ליד מוסך אגד ברוממה. אבא האזין כדקה לרעש המנוע, אבחן את הבעיה ובנגיעה קלה באחד החלקים פתר את הבעיה וחברו נסע לדרכו. סיפור דומה קרה לבננו תומר בעת טיול בניו זילנד. הוא וחבר קנו רכב ישן שאתו נסעו ברחבי היבשת, בוקר אחד התגלתה תקלה ברכב. תומר, במקום להגיע למוסך קרוב צלצל לסבא שלאחר תחקור קצר הנחה אותו מה לעשות והתקלה נפתרה.

בעיה אחרת הקשורה לכבישים הייתה בעת סלילת כביש ירושלים תל אביב. הירידה מכיוון הקסטל הייתה ארוכה יחסית ובכביש החדש נהגים פיתחו מהירויות גבוהות. עיקר הבעיה הייתה שלקראת סוף הירידה אם הכביש היה רטוב כלי רכב החליקו בעת ההאטה לקראת סיבוב מוצא. אבא חשב על רעיון אזהרה שגם מומש. הרעיון שלו היה להוסיף לשלטי הדרכים הגדולים והמהבהבים חיישן לחות. כאשר החיישן זיהה שיש לחות באוויר הוא הפעיל אורות מהבהבים גדולים על השלט בצרוף הודעה "סכנת החלקה" ובכך נמנעו תאונות דרכים.

במלחמת יום הכיפורים אבא נקרא לצפון לפתוח מחסני חרום של טנקים ולאפשר את גיוס הכוחות. מרבית הטנקים לא הונעו בגלל מצברים שלא טופלו. הלחץ היה רב והצורך בטנקים ברמת הגולן היה צורך של חרום וקיום המדינה. אבא יצר קשר עם חברות ציוד גדולות שאתם היה בקשרי עבודה ובמהלך השבת שלח טנדרים שלקחו את כל המצברים מהחברות תמורת פתק בכתב יד שבו נכתב שמצרים יוחזרו באחריות יוסף דרורי. מצברים אלו אפשרו העלאת כוחות משוריינים רבים לרמה.

אסיים סיפור אחרון הקשור אלי אישית וגם הוא דוגמא ליכולת אלתור של אבא. מתחילת המלחמה נותק הקשר אתי ועם הפלוגה שלי בסיני. אבא שהיה מגויס כסמג"ד ברמה הגולן קיבל אישור לצאת ולחפש אותי יחד עם חברו הזכור לטוב יונתן בלינקוב. השניים נסעו בטנדר של יונתן והגיעו לרפידים שהיה מחנה הגדוד של לפני המלחמה. אני אם הייתי מחפש מישהו הייתי נוסע ישיר לחזית ומתחקר חיילים אבל אבא היה חכם ממני. הוא נסע למחנה הגדוד אף שהיה ברור שאינני בו והלך ישר לנשקיה. בנשקיה הוא ביקש לאתר את טופס החתימה על הנשק האישי שלי ורשם לעצמו את מספר ה-צ של הנשק. במחנה גם איתר את השיבוץ הקרבי ורשם לעצמו את מספר ה-צ של הנגמש שלי, שתי פעולות שלא הייתי חשוב לעשות כלל. משם המשיך עם יונתן בדרכי סיני עד שהגיע לציר עכביש ושם מצא על הציר נגמ"ש פגוע שמספר ה-צ שלו היה תואם לנגמש בשיבוץ הקרבי בו הייתי רשום. הנגמ"ש היה פגוע ושרוף אבל אבא נכנס לתוכו ובתוך האפר מצא את העוזי שלי עליו היה חרוט מספר ה-צ שהחזיק בידו. על תחושתו הקשה סיפר לאחר שנים רבות. בעזרת ה' ניצלתי אבל היכולת המופלאה של אבא לחשוב קדימה ולאסוף מידע יקר ערך למשימה שנטל על עצמו הפליאה אותי כל פעם מחדש.

הכביש הזה המתפתל מתחתנו היה אחת הפעולות של אבא בחייו. יהי זכרו ברוך.