לא כולנו אשמים

לא כולנו אשמים

בכתבה של יותם פלדמן, "אני אשם, אנחנו אשמים" (מוסף הארץ, 21.12.07) מאשים פוגל שהיה ראש מטה פיקוד דרום ערב האינתיפאדה השנייה את צה"ל בעימות שפרץ. פוגל מביא דוגמאות שונות להוכחת טעונו כמו בניית מוצבים ע"י צה"ל שגררו אי נוחות לפלסטינאים בדרכם לעבודה, הכרזה על אזורי בטחון מסביב למוצבים, הפצצה לכאורה של אוכלוסיה בפגזי פלאשט ועוד.

 

אמירותיו של פוגל מצטרפות לאמירות של קצינים בכירים שזכו ל"הארה" עם שחרורם מהצבא. בהיותם במדים התנהגו על פי הנורמה של "שתיקת הקצינים" ובצאתם מהשרות הוארו בתובנות חדשות על אחריותנו למצב.

 

אז ראשית אם יש לנו אחריות כל שהיא על פרוץ האינתיפאדה השנייה היא במישור אחר לגמרי וקשורה לדעתי להבנה שנטענו בקרב הפלסטינאים לגבי הציפיות שלהם מעימות אלים. בשנת 2000 הורה ראש הממשלה דאז ברק על נסיגה מהירה וחפוזה מלבנון, נסיגה שגורמי הביטחון התנגדו לה ורבים נוספים התנגדו לדרך שבה בוצעה, בריחה באישון לילה תוך הפקרת צד"ל שעמד לימיננו במשך שנים והפקרת ציוד צבאי רב. הפלסטינאים שלכאורה הבינו שדרך הטרור אינה משתלמת קיבלו הוכחה לטעותם והקשיחו את עמדתם. אין ידיעה ברורה לסיבות האירועים אבל ההנחה המרכזית טוענת על קשר חזק בין הנסיגה שלנו מלבנון להבנה שבכוח ניתן להוציא ממדינת ישראל כל דבר. גם פינוי חבל עזה חיזק אצל הפלסטינאים את ההכרה בנכונות התיאוריה הזו.

 

אזורי הביטחון הוקמו כדי למנוע מצב בו פלסטינאים יתקרבו לגדרות המוצבים ויסכנו את חייליהם. רק מי שהיה שם יודע את השימוש שעשו ועושים הפלסטינאים בילדים כדי לאתר נקודות חולשה ותצפית של מוצבי צה"ל. הפלסטינאים שולחים ילדים עד לקרבת מוצבים ודרך כך מגלים מה כיווני התצפית של המוצב ומה ערנות החיילים. בעקבות הילדים מגיעים המחבלים, הגדרת אזור בטחון סביב למוצב חיונית להגנתו. גם האמירה כאילו נעשה ירי על מנת להרוג בכל דמות מתקרבת אינו נכון. טענה שקרית זו כבר הושמעה במהלך משפטו של סרן ר. והוכחה כלא נכונה, דבר שלא מנע ממנה להתקבע בתודעה הציבורית בין היתר באמצעות הסרט המבושל שהוקרן בתוכנית "עובדה".

 

עוד טוען פוגל שנעשה שימוש בפגזי פלאשט על ריכוזי אוכלוסיה אזרחית. אין שקר גדול מזה. בתקופת האינתיפאדה השנייה הוטלו מגבלות חריפות ביותר על שימוש בתחמושת זו וגם תחמושות רגילות. ירי כזה נעשה בצורה מדודה ביותר, לאחר אישור מפקדים בכירים ביותר ורק לאחר שזוהו מחבלים. הירי נועד לפגוע במחבלים שהתקרבו לגדר ובודאי שלא לריכוזי אוכלוסיה כפי שמוצג בכתבה.

 

פוגל היה ראש מטה פיקוד דרום בפברואר 2002 בעת שטנק מרכבה עלה על מטען גחון גדול ושלושה מחיילו נהרגו. שלושה שבועות לאחר מכן עלה טנק מרכבה נוסף על מטען דומה וגם במקרה זה נהרגו שלושה חיילים. לאחר הפיצוץ הנגמ"ש של גבעתי ב- 2004 התבטא פוגל ואמר: "כדי להימנע מאסון כזה יש שתי אפשרויות - לא לפעול בכלל או לבצע פעולות בשיטות אחרות. כאשר אני מתכוון לביצוע פעולות בשיטות אחרות, האפשרות העיקרית היא להפעיל את חיל האוויר, דבר שצה"ל מנסה שלא לעשות כיוון שאותן מחרטות לייצור טילים נמצאות בשטח מאוכלס ופעולה אווירית עלולה להביא לנפגעים רבים בקרב האוכלוסייה .מצד שני, אי אפשר שאסונות כאלה יימשכו, ואולי צריך לחשוב על זה ששכונה שמאכלסת מחרטות לייצור טילים, תיפגע כולה".

מעניין כיצד משנה פוגל את שאמר וחשב, אז והיום. אז פוגל חשב שנכון לפגוע באזרחים אם בשכונתם מחרטות לייצור קאסם וצה"ל כידוע לא אימץ גישה זו והיום פוגל חושב שאסור לפגוע באזרחים ומאשים את צה"ל שכך פעל אף שלא פעל כך.

 

פוגל לא לקח אחריות אז ולא לוקח אחריות גם היום. הפיקוד לא למד לקח ממטען הגחון הראשון שפגע בטנק המרכבה ופוגל כרמ"ט לא לקח אחריות והיום הוא מצרף את כולנו ללקיחת אחריות "כולנו אשמים". לא , לא כולנו אשמים, בודאי לא הלוחמים שמסכנים את חייהם בימים ובלילות להגנה עלינו ועל ביטחוננו.