יפה, אבל רק מהאוויר

תגובה לכתבה של אריאל הירשפלד "העקום הנכון – על בנייתו של גשר קלטראווה בירושלים" (מוסף הארץ 4.4.08). בכתבה משבח אריאל את צורתו האסתטית של גשר קלטראווה ומכנה אותו "העקום הנכון".

גם אני כמו אריאל מתרשם מהמבצע ההנדסי שבהרמת התורן הענק וגם אני בילדות (ואפילו היום) נעצר ליד אתרי בנייה ונהנה להתבונן במכונות הבנייה והפלא ההנדסי הכרוך בהם.

מבלי להיכנס כלל למחלוקת סביב נחיצותו של הגשר היות והוא עתיד לשמש תנועה צידית לחלוטין של הרכבת הקלה המיועדת וגם מבלי להיכנס לוויכוח מה ניתן היה לעשות במיליוני הדולרים שבנייתו עלתה עבור צרכים אחרים של אחת הערים העניות בישראל אני מעוניין להתייחס לנושא כתבתו של אריאל והוא הצד האסטטי של הגשר. אומנם כבר נאמר שעל טעם וריח אין להתווכח אבל דבר אחד אינו שנוי במחלוקת. כדי להתרשם מיופיו של הגשר יש צורך לעלות במסוק לאוויר ולהתבונן בו במבט הציפור. זו אולי גם הסיבה שהצילום שצורף לכתבה הוא צילום מהאוויר ולא מהקרקע.

זוגתי שתחיה הסבה את תשומת לבי לכך שהסיבה המרכזית לכך היא מיקומו של הגשר בין בתים ובלי להתחשב כלל בתנאי הטופוגרפיה של הכניסה לעיר. הכוונה של המתכננים ומזמיני הגשר הייתה אני מניח, שכל הבאים לירושלים יתרשמו מעוצמת המבנה הגדול והפלא ההנדסי אבל בגלל מיקומו של הגשר ניתן להבחין בו רק ביציאה מהסיבוב האחרון לפני הכניסה לירושלים ובזוית כזו הוא נבלע בין הבתים המקיפים אותו. אין אפילו נקודת מבט אחת שבה ניתן לראות את הגשר כולו כולל מיתריו. מהכיוון השני של אלא היוצאים מירושלים יש רק נקודה אחת בפסגת הגבעה שעליה ממקום מבנה בנייני האומה שבו ניתן לצפות חלקית על הגשר. משאר המקומות שטח התצפית קטן מדי לגשר גדול כזה.

אם היה הגשר ממוקם לדוגמא ליד מבשרת ירושלים היה נראה למרחוק ויכול היה "לבשר" על ירושלים אבל מיקומו הנוכחי אינו מוצלח.

אז מה היה לנו? גשר ענק, בעלות ענקית, שנוי במחלוקת מבחינת הצורך שבו וכל זה במיקום בעייתי ביותר. אסתטית ירושלים לא הרוויחה הרבה וחבל.