החטיבה ששכבה על הגדר
היום הוקרן הסרט "החטיבה ששכבה על הגדר" – שהיה אמור להיות סיפורה של חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים * סיפור חטיבה 14 לא סופר בסרט הזה * חופש הביטוי והאומנות יצרו סרט שמחטיא את מטרתו * סיפורה האמיתי של חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים יסופר באתר החטיבה: www.hativa14.org.il
החטיבה ששכבה על הגדר
היום (14.10.07) הוקרן הסרט "החטיבה ששכבה על הגדר" – שהיה אמור להיות סיפורה של חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים.
כידוע, קבוצה ממפקדי החטיבה ולוחמיה במלחמה ניסתה בימים האחרונים למנוע את ההקרנה לאחר שצפו בסרט בהקרנה מוקדמת בלטרון לפני כשבועיים ונדהמו מהתוצאות.
לפני כשנתיים פנה אמנון רשף לרשות השידור בבקשה להכין סרט על לחימתה של החטיבה במלחמה. יאיר אלוני שהיה אז מנכ"ל רשות השידור נרתם למשימה. במהלך יצירת הסרט נרתמו מפקדי החטיבה ולוחמיה ושיתפו פעולה עם הערוץ הראשון ובמאי הסרט בראיונות, בחומרים ובכל מה שהתבקשו. המחשבה הייתה שזו הזדמנות פז היסטורית וחד פעמית להביא לידיעת הציבור את סיפור לחימתה המופלא של חטיבה 14 במלחמה.
התוצאה כפי שבאה לידי ביטוי בהקרנה בלטרון הייתה קשה. אחד אחרי השני עלו לוחמי החטיבה לבמה וגינו את התוצאה. אף שמספר נושאים הוצאו על פי בקשתנו מהסרט התוצאה נשארה עגומה למדי. הטענות שנשמעו בלטרון חזרו על עצמם : הסרט מבולבל ללא רעיון מרכזי, לא ניתן להבין מהקטעים השונים תמונה ברורה ורציפה של הלחימה, משולבים קטעים אומנותיים שהקשר ביניהם לבין סיפור חטיבה 14 לא ברור כלל ועיקר, יחידות שלמות בחטיבה לא הוזכרו, לעומתם הובאו בהרחבה סיפורים שאינם קשורים לא לחטיבה ולא למלחמת יום הכיפורים. מתוך 305 חללים של החטיבה במלחמה מצא לנכון הבמאי להקרין תמונות רבות של חללי הפלמ"ח במלחמת השחרור ועוד ועוד.
היום (14.10.07), בדיון שהיה בבג"צ העלינו את כל הטענות האלה ולהוציא אהדה, וסימפטיה לא זכינו בסעד המשפטי שימנע את ההקרנה עד לתיקון הנדרש. נשיאת בית המשפט העליון הגב' בייניש ציינה שלדעתה לאחר שצפתה בסרט מוצגת לחימתה של החטיבה בצורה הרואית ומעוררת הערצה על יד מי שצופה בסרט (ציטוט לא מדויק אלא מהזיכרון בלבד). עוד ציינה הנשיאה בייניש כי משפטית לא ניתן למנוע הקרנת סרט בגלל אי שביעות רצון מהתוצאה. השופטת בייניש שהייתה מאוד אוהדת לעמדתנו הביאה את מקרה הסרט "ג'נין ג'נין" בו קבע שופט בית המשפט העליון שהוא מכיל "תעמולה שיקרית" ובכל זאת לא מנע בית המשפט את הקרנתו. גם תצהירו של יאיר אלוני שהוא גורם אובייקטיבי לכל הדעות לא עזר (ראה למטה).לאור המלצתה של בייניש משכנו את העתירה.
מהתגובות שקבלתי עד כה עולה כי ישנם אנשים שבהחלט רואים בתוך הסרט את ההערכה ללחימת הגבורה של החטיבה אבל הרוב המכריע ראה בסרט דברים אחרים, אני מצטט מתגובות שונות שקבלתי:
"- סרט פלצני, יומרני, טרחני ...
- במקום להראות באופן בהיר את לחימתה של חטיבה 14, שנכתשה בצורה מעוררת פלצות, עם מס' אבידות בלתי נתפס, שהגנה בגופה על המדינה, הולך הבמאי ועורך מעין קולאז' מוזר של עדויות לוחמים עם צילומי נופים ושחקנית משתטחת על כל מיני מצבות, יחד עם קטעי אנשים בים .. וכל מיני בלבולים.
- הקטעים של העדויות היו מצוינים, וניתן היה לראות ראשיתו של סיפור, אבל העסק מוסמס לחלוטין.
- החונטה של הקולנוענים לא מסוגלת לגעת בנושא צבאי בלי לצייר חיילים כקורבנות ולא כגיבורים.
- מה עושה שם אלכסנדר זייד, מדוע מופיעים נופלים מתש"ח. והכי מעצבן הכנסת מלחמת לבנון השנייה.
- ...והכול על חשבון תיאור מהלכי הקרבות והישגי החטיבה. זה אמור היה להיות סרט תיעודי ולא סרט "אומנותי".
- הסרט הזה הוא קטסטרופה "אומנותית" מצולמת, .איזו יצירה הזויה ומטומטמת..."
ויכולתי להוסיף עוד ועוד
דבר אחד טוב גרם הסרט והוא העלאת המודעות של הציבור לקיומה של חטיבה 14 ולחימתה באמצעות כלים אחרים כמו ראיונות בעיתונות, הדיון שלאחר הסרט, קטעי העיתונות בימים האחרונים, הראיונות ברדיו ועוד.
לדעתי ההופעה של אברהם אלמוג הייתה מצוינת במיוחד בכל הקשור לקטע בו הומחשה באמצעות מפה מיקומה של החווה הסינית ומיקומו של גדודו של איציק מרדכי.
אין ספק שלא ניתן ביום אחד לשנות את עמדת הציבור ולא ניתן ביום אחד של העברת מידע לחפות של שתיקה של שלושים שנה.
סיפורה של חטיבה 14 והפעם "האמיתי" יסופר באתר החטיבה שעלה אך היום (דרך מקרה?) לאוויר וכתובתו www.hativa14.org.il
הכבוד ללוחמי החטיבה ומפקדיה. זיכרון עולם לחללי החטיבה לדור דור.
______________________________________________________________
קטעים מתצהירו של יאיר אלוני מנכ"ל רשות השידור לשעבר לבית המשפט העליון מתאריך 14.10.07
3. במהלך כהונתי כמנכ"ל היו אלי פניות להנציח את קרבותיה של חטיבת השריון הסדירה 14, בפיקוד אלוף משנה (דאז) אמנון רשף, במלחמת יום הכיפורים, בכפיפות לאוגדה 143 בפיקוד אלוף [מיל] אריאל שרון.
4. בתאריך 17.1.06 התקיימה פגישה בין נציגי החטיבה, בראשות אלוף [מיל] אמנון רשף ונציגי רשות השידור: מר איתי לנדסברג - מנהל מחלקת תעודה, גב' רחל נחושתאי- מפיקה והח"מ. כמו כן נכח בפגישה מר אידו סלע שיועד לשמש כבמאי הסרט.
5. במהלך פנימי לרשות שקדם לפגישה דלעיל, נקבע, כי זו תהיה הפקה פנימית בטלוויזיה, מבוימת על ידי במאי חיצוני. הוטל על לנדסברג להציב במאי למשימה. כך עשה והביא רזומה של המועמד לתפקיד לאישורי. ההפקה אושרה בהליכים המקובלים ברשות השידור. בפגישה עם קצונת העבר של החטיבה סוכמו דרכי שיתוף הפעולה (העמדת חומר ארכיוני שהיה ברשות יוצאי החטיבה לרשות הסרט, קישור לאנשיה וכיו"ב).
6. בעודי בתפקיד מנכ"ל (זמני) בדקתי מעת-לעת התקדמות העבודה. לא ירדתי לפרטים שבראייתי אינם מעניינו של המנכ"ל, למעט במקרים רגישים ביותר. לא זה היה המקרה.
7. ביום 25 בספטמבר 2007, הוקרן הסרט בהקרנת בכורה בפני מוזמנים, רובם יוצאי החטיבה, בני משפחתם ובני משפחות שכולות, בטרם יועלה לשידור. שמחתי הייתה כפולה. ראשית, שהסרט אכן הושלם; שנית, שכמה אנשים ברשות השידור, עודם זוכרים את ותיקיה. על הרקע הכולל, איני מקל ראש בכך.
8. ככל שהתקדמה הקרנת הסרט העמקתי הצטנפותי בכיסאי. לא לילד הזה פיללתי. לא זו הייתה הגדרתי את תוכן הסרט למנהל מחלקת התעודה (בפועל) בטלוויזיה. לא זה היה הסיכום בדיון עם קצונת החטיבה. לא ביקשתי ולא ציפיתי לסרט תעמולה "סובייטי". ביקשתי סרט תיעודי המגולל את קרבות החטיבה, הצלחותיה וכישלונותיה במלחמת יום הכיפורים. רבים כאלה נעשו. סיפורן של אחדות מן החטיבות עודו מצפה לגאולה. הסרט שהוקרן היה בראייתי מניפסט (שלעיתים הידרדר לפמפלט) פוליטי שקרבות החטיבה שימשו לו אילוסטרציה בלבד. בתום ההקרנה עלו אל הבימה אחדים מיוצאי החטיבה. מי באיפוק ומי בחימה שפוכה, שזכתה לקריאות עידוד מן הקהל שבאולם, העירו הערות ומתחו ביקורת על הסרט.
אודה: היה רגע שבו רציתי לעלות בעצמי אל הבימה ולהתנצל בפני החטיבה.
9. בעיני, הייתה זו "הפרת אמונים והתחייבות". בראייה משפטית, שאינה בין מיומנויותיי, אולי אף הפרת חוזה כפולה לכאורה. זה שבין רשות השידור לחטיבה. זה שבין הבימאי לרשות השידור. אין לי צל של ספק, שבצד זאת, היה כאן גם כשל בקרת-עריכה-אישור חמור, מצד מי שזה היה תפקידו. אך זה כבר עניינה הפנימי של רשות השידור. כשלעצמי חשתי פגוע במעמד ההקרנה כמי ששלוחיו, הפרו סיכומו והבטחתו, שמתוקף התפקיד, הייתה גם הבטחת רשות השידור. במילים אחרות, הסרט כמות שהוא אינו מגולל את סיפור הלחימה של חטיבה 14 כפי שסוכם בפגישה הנזכרת בסעיף 4 דלעיל ובכך נגרם לאנשיה – עוול בל יכופר.
10. ביקורתי מציפה כמובן סוגיות מוכרות כחירות היצירה, זכות הבעת הדעה וחופש הדיבור. קל וחומר בגוף שידור ציבורי כרשות השידור. לעניינים אלה, בעיני, "ברי" עדיף על "שמא". סעיף 4 לחוק רשות השידור קובע-תובע: "הרשות תבטיח כי בשידורים יינתן מקום לביטוי מתאים של השקפות ודעות שונות הרווחות בציבור ותשודר אינפורמציה מהימנה". כפועל יוצא מהגיון הדברים, מנועה רשות השידור, היא כשלעצמה ועובדיה, מלנקוט עמדה ו/או להביע דעה. בחמישים שנותיי בעולם התקשורת, ביותר ממקום עבודה אחד, בארץ ובחו"ל, ראיתי באלה ערך עליון. זכות ובצידה חובה.
11. אולם, לעולם התקשורת קרתה "תקלת-מוטציה": "ניו ג'ורנאליזם". הייתה כבר התאוששות. אולם נותרו עשבים שוטים. היבלית שפרחה בשדות ה"ניו-ג'ורנאליזם" מאיימת לחדור לערוגות השידור הציבורי בטענות דמגוגיות מדיפות ריח אנרכיה. רחמה של רשות השידור אינו פרוץ לכל דיכפין, גחמותיו ואידיאותיו של כל יבחוש בן שלולית המדמה עצמו לאחד מעמודי התווך של ההגות והמחשבה בדורנו.
12. יש לרשות השידור, כלכל גוף עיתונאי, עורך ראשי. זכותו, אף חובתו, לפסוק. לשם כך מונה. זו עבודתו. ירצה יוצר דוקומנטרי להביע דעה, לנקוט עמדה, יציג משנה סדורה ומשתאושר יביאה לאוויר העולם. אבל, יוצר דוקומנטרי, שהועמדו לרשותו אמצעים מאמצעיה של הרשות, ינפק במטותא את מה שהתבקש לנפק. את דעותיו יביע בכיכרה של עיר.