גם במצבים קשים נדרשים אורך רוח ויכולת עמידה

תזכורת לכל המבקרים ויודעי הנבואה...

המלחמה הזו נכפתה עלינו ומטרתה הפסקת המצב בו תושבי הדרום הם בני ערובה בידי מחבלים כבר שמונה שנים. אין צודקת ממנה ואפילו עיתונאים שבדרך כלל נוטים לביקורת ולהבנת הצד השני כאילו הצד שלנו אינו קיים, מבינים זאת, ראה מאמרו המצוין של ארי שביט "מלחמת מגן" בעיתון הארץ מיום 1 לינואר 2009 (בסוף הכתבה).

מהלכי הצבא עד כה הגיוניים, תקיפה אווירית מקדימה, תקיפה ארטילרית בסיוע צמוד לכוחות הקרקע וכניסה קרקעית לשטחים שמפקדי הצבא חושבים שהם חיוניים להצלחת המשימה. אין כאן לחץ פוליטי לכבוש עיר מסוימת או להגיע לקו מסוים. ההתנהלות היא צבאית נטו (עד כמה שאני יודע כאזרח מהשורה) ואנו צריכים לתת למפקדי הצבא את הגב והגיבוי. עכשיו יורים, חיילים מסכנים את חייהם וזה הזמן להיות עורף חזק ותומך.

ניתן לקחת דוגמא מאשתו של מ"פ גולני רפאל כהן שנפצע וזאת יום לאחר שביתם באשדוד נפגע בטיל. אשתו התראיינה בגלי צה"ל אתמול באצילות נפש, ללא התלהמות, באמונה אמיתית בצדקת הדרך.

גם אמו של החייל דור פוגל (שבעלה צביקה פוגל פיקד על הכוח הארטילרי שסייע בחילוצו) התראיינה הבוקר בגלי צה"ל וגם היא כאחותה (הלא ביולוגית) אשת המ"פ בגולני נשמעה חדורת אמונה, חזקה ומחזקת.

אחרונה ויקרה אמו של חייל גולני דביר עמנואלוף שנהרג שלשום, התראיינה בטלוויזיה לאחר שאיבדה את בנה ושכלה את בעלה לפני כשנתיים ממחלה. איזה תעצומות נפש, איזו גדולה.

שלוש נשים שיש לעם ישראל ללמוד מהם ולהוקיר אותן, כל אחת בדרכה.

האירוע שקרה אתמול בעת פגיעה בשוגג של טנק שלנו בכוח גולני הוא עצוב, הוא קשה והוא מתסכל. על אף כל מאמצי המפקדים והחיילים בזיהוי נכון של הכוחות, טעות בזיהוי קרתה. התוצאה קשה ביותר שלושה מחיילנו הרוגים ועשרים וארבעה פצועים. לצד הכאב יש לזכור שבמלחמה טעות בזיהוי היא בלתי נמנעת, היא קרתה בעבר בהיקפים גדולים, היא קרתה אתמול ולצער כולנו היא כנראה בלתי נמנעת גם בעתיד. יש להמשיך במאמצים למנוע מצבים כאלה בעתיד, טכנולוגית או נוהלית.

כעם אסור לנו להיכנס למרה שחורה. אתמול שיכורי ניצחון, היום הלומי אבל. הטלטלה הלאומית הזו לא מביאה ברכה ובודאי לא מסייעת ללוחמים בחזית.

נדרש אורך רוח, סבלנות ואמונה חזקה בצדקת הדרך. עם שאינו נכון להלחם על חיוו אינו ראוי להם. צה"ל הוקם להגן על העם ואת זה הוא עושה כמיטב יכולתו, יש להגנה הזו מחיר, המחיר כואב אבל הוא בלתי נמנע.

בקרב סן סימון במלחמת השחרור בירושלים, היו לוחמי הפלמ"ח במקום קרובים לשבירה. היו להם הרוגים רבים ופצועים, הם היו מכותרים והאויב הערבי עלה עליהם במספר ובכוח. היה שם רגע של אמת וחשיבה על נטישת המקום ונסיגה וגם עלתה מחשבה לתת לפצועים את האפשרות לפוצץ את עצמם על אויביהם. אבל ברוח הפתגם הרוסי "כאשר יורד גשם עליך הוא יורד גם על האויב וכאשר אתה לקראת שבירה גם האויב במצב דומה", הבינו המפקדים כי המנצח הוא זה שחורק שיניים עוד דקה נוספת ומשיג את הניצחון. בכוח הנחישות החזיקו הלוחמים מעמד והערבים נסוגו.

אנו רחוקים ממצב זה עשרת מונים אבל משפט זה יכול לתת לכולנו השראה.

תפילה לשלומם של חיילי צה"ל ותקווה שמנהיגי העם הזה יבינו כי דחייה של לחימה באויב פוגעת בהרתעה שלנו וגם גורמת בסופו של דבר למחיר כבד יותר גם לנו וגם לצד השני.

___________________________________
עודכן ב- 03:07 01/01/2009 הארץ - כתבת המקור
ארי שביט | מלחמת מגן

מבצע עופרת יצוקה הוא מבצע צודק. צודק, מפני שבקיץ 2005 הרסה ישראל במו ידיה את כל ההתנחלויות ברצועת עזה ונסוגה באופן חד צדדי אל הגבול הבינלאומי. צודק, מפני שבשנים 2006-2008 לא ניצלה הישות הפלשתינית בעזה את סיום הכיבוש כדי לבנות את עצמה ואת עתידה, אלא תקפה שוב ושוב את ישראל שבתחום הקו הירוק.

צודק, מפני שבמשך שלוש שנים תמימות מדינת ישראל נשכה את שפתיה והבליגה. צודק, מפני שאין מדינה בעולם היכולה להשלים לאורך זמן עם מצב שאזרחיה מופקרים וריבונותה מחוללת. צודק, מפני שאין סיכוי לשלום במזרח התיכון, אם המדינה היהודית תיתפש כטרף קל המדמם אל תוך המים ומושך לעברו כרישים.

מבצע עופרת יצוקה הוא מבצע טרגי. טרגי, מפני שהוא גורם למוות של מאות פלשתינאים ולפציעה של אלפים. טרגי, מפני שהוא גורם לכך שגם אזרחים פלשתינאים תמימים, נשים וילדים נפגעים בגופם ובנפשם. טרגי, מפני שכמו כל מלחמה הוא יוצר מצוקה אנושית בלתי נסבלת וייסורים שוברי לב.

ואולם הטרגדיה הגלומה במבצע עופרת יצוקה היא בלתי נמנעת. היא נובעת באופן ישיר מן העובדה, שהפלשתינאים לא ניצלו כהלכה את ההזדמנות ההיסטורית שניתנה להם בשנת 2005. היא נובעת מהעובדה, שכאשר לראשונה בהיסטוריה זכו הפלשתינאים לשלטון עצמי הם עשו בו שימוש נקלה. היא נובעת מן העובדה, שהצורך הפלשתיני להרוס את ישראל חזק עדיין יותר מהרצון שלהם לבנות את פלשתין.

ישראלים שונאי ישראל מתארים את מבצע עופרת יצוקה כפשע מלחמה. הם מונים אחד לאחד את שמות ההרוגים הפלשתינאים, מגנים אחת לאחת את הפעולות הישראליות ומתארים את מדינתם כבריון. בשעה שהמצרים יודעים לומר שהאחריות לטרגדיה של עזה מוטלת במידה רבה על חמאס, ישראלים שונאי ישראל מטילים את האחריות כולה על ממשלתם וצבאם. בשעה שהקהילה הבינלאומית מבינה בשתיקה, שמדינה ריבונית מחויבת להגן על חיי אזרחיה, ישראלים שונאי ישראל מאמינים שהחיים של ישראלים הם הפקר.

בשעה שהעובדות הפשוטות מצביעות על כך שהאלימות בדרום נובעת מהתנהגות נפשעת של ארגון קנאי שהפך את הרצועה למתחם של טרור, ישראלים שונאי ישראל דבקים בשנאתם לעמם ולמולדתם ומעניקים הגנה מוסרית לתוקפנות ההרסנית של חמאס.

אין מקום לשנוא את הישראלים שונאי ישראל. בסופו של דבר, עמדתם פתטית. בצדקנות שלהם אין צדק, ובמוסרנות שלהם אין מוסר. חוסר היכולת שלהם להראות חמלה כלפי הישראלים של באר שבע, אשדוד, אשקלון ושדרות מעיד על כך, שיש בם מידה של אטימות. חוסר היכולת שלהם להתייחס אל יורי-גראדים ערבים כאל מי שנושאים באחריות למעשיהם מעיד על כך, שאינם חפים מפטרונות.

המניע האמיתי של הישראלים שונאי ישראל אינו דאגת אמת לפלשתינאים, אלא סוג של גזענות הפוכה. בכך שהם מראים סלחנות כלפי הפשיזם הפלשתיני, הם מפנים עורף לא רק לישראלים אלא גם לפלשתינאים מתונים ושוחרי חירות. מי שמאשים את ישראל בכל ומזכה את הפלשתינאים מהכל אינו משרת את השלום ואינו מקרב את קץ האלימות וסיום הכיבוש. כל שהוא עושה הוא להוכיח עד כמה מעוורת אותו השנאה היוקדת לעצמו.

מבצע עופרת יצוקה הוא ביסודו מבצע נבון ומרשים. ההפתעה היתה מוחצת, המודיעין מדויק, והעיתוי מבריק. העובדה שהמבצע יצא לדרך רק אחרי שישה חודשים של רגיעה שהופרה בידי חמאס העניקה לו גיבוי מדיני והצדקה מוסרית. העובדה שתוכנן בקפידה ובוצע בקפידה השיבה אמון מסוים באיכות הישראלית.

ייתכן שאחרי המהלומה האווירית הראשונה והשמדת המנהרות היה מקום לעצור. ייתכן שכעת יש לאמץ את הצעת ההפוגה הצרפתית ולהעניק הזדמנות אחרונה לשפיות הפלשתינית. ואולם מי שפוסל את המבצע מיסודו לוקה בעיוורון כלפי המציאות ובכשל מוסרי.

הימים הבאים יהיו קשים. יהיו אולי טעויות, אולי יהיו הסתבכויות, אולי ייפלו קורבנות. אבל דווקא משום כך אין זה הזמן למסע של שנאה נגד מנהיגים, מפקדים, לוחמים וטייסים. להיפך. זה הזמן לחזק את ידיו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, המוכיח את עצמו כעת כמנהיג לאומי בעל שיעור קומה.

זה הזמן להתייצב מאחורי מפקדים, לוחמים וטייסים, העושים לילות כימים בניסיון לנהל מלחמה קשה וסבוכה שאין צודקת ממנה. זה הזמן שישראל תנהג סוף סוף כאומה בוגרת, המגינה על עצמה בתבונה ובאיפוק.