יהודה קן דרור - גיבור ישראל

בכתבה "סע קן דרור, סע" (מוסף הארץ 9.2.07) מביא מירון רפופורט את סיפורו של בני ברוידה שהיה אלחוטן בגדוד ולדבריו קן דרור לא התנדב למשימה של נסיעה בשטח פתוח מול עמדות המצרים במצרי המיתלה כדי לאתר את מקורות הירי אלא נשלח לשם ע"י המג"ד דוידי. בכותרת המשנה מציין רפופורט כי הכתבה היא "המיתוס ושברו". אי אפשר שלא להתרשם שזהו מעשה נוסף , גם אם לא בכוונה רעה, בשרשרת של מעשים שתוצאתם אחת, לפגוע במיתוסים של צה"ל לדורותיו.

ראשית ברצוני לציין כי אין זה משנה כלל אם יהודה קן דרור נשלח למשימה או התנדב למשימה. מעשה גבורתו נלמד ומוזכר לדורות של חיילים ובצדק. האם חייל שנשלח למשימה מסוכנת מעין כמותה ומשליך נפשו מנגד פשוטו כמשמעו אינו ראוי להערכה ? אין בכל אלו כדי להוריד ממעשה הגבורה. מורשת הקרב שנוצרה על בסיס מעשה זה מוצדקת ומקומה בהיסטוריה ראוי. על כן בעיני אין כאן כל שבר והמיתוס נכון וראוי.

בודאי שאין בכוונתי להתווכח עם חיל שהיה במקום והיה עד ראייה לאירועים. עם זאת ברצוני לציין כי כל חייל שהיה בשדה הקרב מכיר היטב את התופעה בה שני חיילים שהיו באותו מקום ובאותה שעה זוכרים את האירועים אחרת. האם מישהו מהם אינו דובר אמת ? כלל לא. הסיבה היא שאין אמת אחת מוחלטת, האמת היא חמקמקה הן לנוכח האירועים הטראומתיים והן בגלל הזמן הרב שעבר (במקרה זה 50 שנה). בני ברוידה מתאר בנאמנות את שראו עיניו, הוא זוכר שלא היו מתנדבים אלא דוידי המג"ד הטיל את המשימה על קן דרור אבל האם בני יודע בוודאות שבעת שהתכנסו מפקדי הגדוד לצד הג'יפ לפני כן, איש מהם לא התנדב למשימה ? ברשותי גיליון ישן של עיתון במחנה משנת 1964 בו מתואר בפירוט רב מעשה הקרב ובו מספר דוידי את סיפורו כאשר יש דמיון רב בין האירועים כפי שבני ברוידה מתאר היום. דוידי מספר כי הוא זוכר שיהודה קן דרור ישב לידו כל הזמן, ראה את אש התופת ולפני שיצא למשימה חיוורון מוזר היה על פניו וגם נחישות. הוא שאל מה בדיוק עליו לעשות, עלה על הג'יפ ויצא לדרכו.

בין אם יהודה קן דרור התנדב מיוזמתו למשימה ובין אם נשלח ע"י מפקדו אין בכך כדי להוריד ממעשה גבורתו. יהודה קן דרור ייזכר לעד כגיבור ישראל כפי שהיה ומשפחתו תדע שגיבור ישראל היה בנה.