מלחמה ללא שם

הארץ (21.2.07) דיווח על פגישה של הורים שכולים ממלחמת לבנון השנייה עם שר הביטחון פרץ. ההורים מחו על כך שטרם נקבע שם למלחמה וכי הדבר פוגע בהנצחת בניהם. עוד נמסר כי פרץ עדכן את ההורים כי וועדה בעניין בראשות האלוף בר יושבת על המדוכה וכן שעד יום הזיכרון יינתן שם רשמי למלחמה.
בין ההצעות שהוועדה דנה בהם, נמסר, זה להכריז על התקופה שבין מלחמת שלום הגליל עד לסיום מלחמת לבנון השנייה כ "מלחמה בחיזבאללה".
אין זה מקרה לדעתי שרעיון מעין זה עלה. הדרך הטובה ביותר לטשטש את המלחמה האחרונה שנמשכה בדיוק 33 ימים (אגב מלחמת יום הכיפורים נמשכה 18 ימים בלבד) היא להכניסה לתוך תקופת מאבק מתמשך של עשרים שנה ויותר ובכך להבליע את שקרה בה לטוב ולרע במסגרת אלפי פעילויות של הצבא במהלך עשרים שנה אלו.
הרעיון "המבריק" הזה מזכיר במידה רבה שני מחדלים אחרים של המדינה בכל הקשור להכרתם והכרזתם של מלחמות.

המחדל הראשון מתייחס למלחמת ההתשה אשר הוכרזה ככזו רק בשנת 2003 וזה בהתייחס למלחמה שהסתיימה בשנת 1970 (אגב מלחמת ההתשה נמשכה באופן רשמי מחודש מרץ 1969 ועד מרץ 1970). גם כאן "המוטיבציה" של הרשויות להימנע מהכרזת תקופת לחימה זו שלוותה ב -  594 חיילים הרוגים ובפצועים רבים, נבעה להערכתי מחוסר הנוחות שחשו מנהיגי ישראל לגבי תוצאות המלחמה ולגבי המחיר שהיא גבתה מאתנו במהלכה.

מחדל שני שטרם הסתיים קשור בהכרזתה של המלחמה הנוכחית שנמשכת כבר עשר שנים והכוונה למלחמת האינתיפאדה הראשונה והשנייה (וזאת בהעדר שם רשמי אחר). גם במהלך מלחמה זו שטרם הסתיימה שילמה המדינה ביותר מאלף אבידות ובאלפי פצועים אבל רשמית אין זו מלחמה. אין לה אות ואין לה זכר בפרסומים הרשמיים, בהיסטוריה הצבאית של המדינה ובמורשת הקרב.

אלמלא לחץ ההורים השכולים מי יודע מתי הייתה מוכרזת מלחמת לבנון השנייה (שם זמני...) אם בכלל. ראוי שגם לנושא כאוב זה יקבעו כללים ברורים. מלחמות הם אירוע טראומתי למדינה ובמיוחד למשתתפים בה. חוסר ההכרה של המדינה בתקופת הלחימה  כמלחמה מהווה סטירת לחי נוספת ללוחמים. המעט מן המעט הוא להכריז עליה באופן רשמי, לתת לה שם ולציין אותה באות מתאים.

יש להניח הצידה ומייד את השיקולים הכלכלים הקשורים בהכרזת מלחמה ככזו. רצונם של החיילים והמשפחות חשוב ערכית לאין ערוך משיקולים זרים המנחים את גורמי השלטון בימים אלו.