דברי הספד של הרב ליאור שיליאן, רב קיבוץ עין צורים

הרב ליאור שיליאן 21.08.2019 19:20
דברי הספד של הרב ליאור שיליאן, רב קיבוץ עין צורים


סמל ומופת. אבן שואבת ויקרה. אבדה גדולה לכולנו. עוד אחד מדור הנפילים שהולך מאתנו.





בס"ד

הספד ליהודה נוימן


חנן ותמר יקרים. משפחה יקרה!

יהודה שלנו!

סמל ומופת. אבן שואבת ויקרה. אבדה גדולה לכולנו. עוד אחד מדור הנפילים שהולך מאתנו.

יום ששי. שעה לפני שבת. אתה כל כך ערני. כאוב, אבל חיוני מאוד. פתחת את שיחתנו שגן העדן כבר מובטח לך כי ייסורים וכאבים מן הניתוח שחשבנו שתצלח אותו, אתה כבר סובל די.

סיפרת סיפורים. מחייך כדרכך. מביט בי בעיניים הכחולות, הכל כך יפות שלך, הכל כך רכות ונעימות. המשדרות טוב ואהבה. והעיניים הללו כעת עצומות...[וגן עדן שלך כבר בפתח]

בונה הארץ ובונה העם. איזה אדם מיוחד היית. כן. אדם. קודם כל אדם.

כמו שכתוב על דלת ביתך ברוח שירו של אלתרמן – "דלת זו פתוחה לכל אדם, כי באדם אאמין", כמו שנהגת בכל אדם, כמו שכך דברת תמיד, כמו שכך למדת את כולנו – שחת לי לא אחת כמה כל בעל תפקיד צריך להיות קודם כל בן אדם. אחר כך בעל תפקיד. כשספרת על הרופא של באר טוביה שבא לבקרך במיוחד בבית החולים ואתה שאלת – ד"ר רונן, "למה רופא מכובד כמוך היה צריך להטריח עצמו עד כאן בשבילי?" ענה לך כי רופא הוא קודם כל בן אדם.

אבל היה חשוב לך לא רק להיות אדם, אלא גם לאהוב כל אדם. כל כך אוהב אדם היית. כך ינקת עוד בבית אביך בכפר סבא. תמיד דיברת טוב על אנשים. כרבי אריה לוין, לא בגובה העיניים הסתכלת אלא בגובה הלב. לכל אדם. בין שהוא דתי ובין שאינו דתי. בין שהוא יהודי ובין שאינו יהודי. מאד התפעלת מהאחיות בבית החולים הדסה עין כרם. במיוחד אלו שאינן יהודיות. ציינת כי הן אחיות רחמניות אמיתיות.

באותה רגישות עצומה התייחסת לרעייתך, זהבה, במשך כל חייכם ובמיוחד בשנותיה האחרונות, יחד התמודדתם עם אבידתו של נדב ז"ל.

יהודה – היית איש מרכז. לא מתכוון לדעותיך. מתכוון ליישותך. היית הלב של הקהילה שלנו. כמו מיקום הבית שלך בלב הקיבוץ, כך היית אתה בשבילנו. הלב הפועם. קוצב הלב שלנו. היית אבן שואבת לכל אחד. מי לא נכנס לביתך – אנשים מקצוות שונות. חברים ותושבים מכל הגילאים בעין צורים. אנשים מקצוות הקשת הישראלית. קבוצות נוער ומשפחות שונות המתארחות וביתך, יהודה, היה פתוח לרווחה.

יהודה – איש של שלום היית – לא רק בינינו לבין שכנינו. הרבית לומר כי בלי המנהיגים מזמן היינו עושים שלום. היית איש של שלום גם בתוך הבית. גם בתוך קהילה. לא איש מדון ולא איש מריבה. חיפשת תמיד את השלום. שלום בין דתיים לחילונים. המעורבות שלך במרכז הרצוג לקיום דיאלוג ושיעורים כדוגמת 'שיעור פרשת השבוע' של ימי חמישי ששאבו אליהם אנשים מכל הקשת הפוליטית בישראל – מרצים וגם תלמידים – הכל היה פרי מעשה ידיך.

יהודה – איש ספר, תורה ורוח היית – מלא צמאון של לב ודעת ללימוד. הבית שלך הפתוח לרווחה, מלא בספרים מכל הסוגים – יהדות, הגות, ציונות ועוד. חלקם כרוכי כריכה צבעונית חדשה, אך חלק גדול מהם עטורי כריכה חומה המצביעה על עתיקותם. מהכל היה לך. ספריה ענקית שכל כך התגאית בה. ספרים מכל הסוגים. חדשים גם עתיקים. חלקם בני מאות שנים. ואם הייתי מחפש משהו – הייתי יודע כי אליך אפשר לפנות.

ובסוף כל שיעור היית אומר לי: "טוב, היה שיעור מצויין, אבל שלא תחשוב שתתחמק ממני מלהגיד לך הערה או שתיים..." היית מוסיף איזה סיפור קצר וטוב, רעיון מעניין או הערה חשובה והכל בנעימות, במאור פנים ובעיניים טובות.

יהודה היקר – לא רק אדם היית, גם צדיק היית. בענווה שלך לא היית מוכן להסכים עם אמירתי זו, אך כך סיפרת לי באחת מתוך שיחות רבות שקיימנו יחד - הסופר חיים באר סיפר פעם על הרב אריה לוין שכבר הוזכר קודם: "כשהייתי ילד, לא התאפקתי ושאלתי את ר' אריה: זה נכון שאתה אחד מל"ו צדיקים? הוא חייך ואמר: לפעמים. ר' אריה אמר לי בעצם שזה לא משרה ותפקיד לכל החיים, אלא זה תקן מתחלף. העולם מתקיים בזכות ל"ו צדיקים, ובכל פעם שאתה עושה מעשה ראוי – אתה נחשב לאחד מהם, ואחר כך אתה מפנה את המקום לזה אחריך שעושה מעשה ראוי." ואני שואל, יהודה, – כמה פעמים היית אתה שם בתוך הרשימה. כמה מעשים טובים עשית.

יהודה – איש גוש עציון. סמל ואגדה. נלחמת עם חבריך על עין צורים בגוש. יחד איתם הלכת בשבי. יחד איתם חזרת לארץ ושמחת בהקמתה. יחד איתם בנית את עין צורים שלנו. ולאחר 19 שנה נקראית לסייע בהקמת היישוב מחדש על הרי גוש עציון, במקום בו נלחמתם אתה וחבריך. הצעירים שם רצו שתישאר, אך אתה שעשית שם ימים ולילות עשית כל שיכולתך בשבילם ובשביל הקמת ישיבת הר עציון, אך חזרת בסופו של דבר לביתך בבקעת שפיר. גוש עציון היה חרוט בלבך. גוש עציון היה שגור על לשונך. גוש עציון היא המורשת שלך לכל שומעי לקחך...

משפחה יקרה, עוד רשימה ארוכה של מעלות ועשייה אפשר לומר. מה שבטוח הוא כי כולנו נישאר עם החיוך המיוחד, המבט העמוק והחיוניות.

אנחנו בקהילת עין צורים מחבקים אתכם ועוטפים אתכם.

יהודה היקר - תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.







הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה