הַתָּו הַיָּרֹק
בימי בראשית באוטובוסים קנו פיסת נייר הנקראת כרטיס ואותה שמרו בכיס לביקורת הסדרן. אחר כך בתקופת הצנע באו תלושי מזון, גם הם עשויים נייר. כשבגרנו קיבלנו "לוקש" מנייר שכיום קוראים לו תלוש שכר. בבית ספר למדנו לנגן בחליל (כיום זו החלילית) עם מחברת תווים דקיקה – שירים על תל חי וגיבור בגליל ועל ארץ אשר מוריקה. הימים שהיו כבר חלפו ואינם ופיסות הנייר נעלמו, כי עולם דיגיטלי חרץ את דינם ותווים במסך רק צצים.
הַתָּו הַיָּרֹק הוּא כְּמוֹ "פְּלָיֶר פָּטֵנְט",
פּוֹתֵחַ הַכֹּל, הוּא כְּמוֹ רַב־אֵלֵמֵנְט,
תְּמוּנָה בַּמָּסָךְ, לֹא נִתָּן לְמִשּׁוּשׁ,
בּוֹרֵר כָּל כְּנִיסָה כְּמוֹ כֶּלֶב גִּשּׁוּשׁ.
אִם יֵשׁ תָּו יָרֹק – זוֹהִי דֶּרֶךְ צְלֵחָה,
וְאִם הוּא חָסֵר לֹא תִּצְלַח הַמְּלָאכָה –
שִׁירָה מוֹנוֹטוֹנִית לְלֹא הַשְׁרָאָה,
לְמִי שֶׁחָסֵר זוֹ קְרִיאַת הַתְרָעָה.
עַל כֵּן הִתְחַסְּנוּ וְחַסְּלוּ סַכָּנָה,
תַּחֲזֹר הַשַּׁלְוָה וְתָשׁוּב אֶל כַּנָּהּ,
לַכֹּל תָּו יָרֹק – זֶה יִהְיֶה כֹּה נָעִים,
יָשׁוּבוּ אֵלֵינוּ כָּל שְׁאָר הַצְּבָעִים.
שאול
ל' בתשרי התשפ"ב
6 באוקטובר 2021