איך מוצאים נמרים?

הנמרים שאני עוסק באיתורם כבר חודשיים, החל מה-20 ביולי עת שמעתי את ההסכת המאוד מעניין על מלחמת ההתשה "שעת מלחמה" הם אותם קציני מילואים שהתנדבו בעת מלחמת ההתשה לפקד על מעוזים, אותם מוצבים על גדת תעלת סואץ, אשר במרבית המקרים היו מאוישים ע"י חיילים סדירים שהיו בלשון פשוטה שחוקים ומותשים משגרת המלחמה. הפגזות ללא הרף על המוצבים, חיים מרבית שעות היום במחילות כעכברים תוך סכנה מתמדת לחייהם עם עצבים מרוטים. מפקדיהם סבלו לא פחות והפיקוד על מוצבים אלו הפך למטלה קשה ביותר. כך נוצר הצורך האמיתי והדחוף לפקד על המוצבים עם מפקדים בוגרים בגיל ובניסיון קרבי שיתרמו מזמנם מי לחודש, מי לשלושה חודשים כדי לאפשר את קיום שגרת החיים ואת השמירה על הקו, קוו התעלה מול המצרים.

אין זה המקום לדבר על הפתרון שנקטה ישראל בתקופה זו באחזקת קוו מופגז ללא הרף אבל בהחלט זה המקום לציין את התופעה יוצאת הדופן שלהערכתי לא הייתה מעולם בצבא. אנשים מתנדבים לשרת בצבא ביחידה מסוימת, אנשים מתנדבים לשרות במילואים ובטח להשתתף במלחמה אבל התנדבות מסוג זה שהייתה בהתשה לא הייתה עד אז ולא קיימת מאז. חיילי מילואים עזבו את המשפחות לא במסגרת שרות מילואים שגרתי שנקראים אליו מעת לעת אלא ביוזמתם, לפקד על חיילים שאינם החיילים האורגניים שלהם, שברוב המקרים לא היו בעלי חיילות טובה ולסכן את חייהם בקוו שהיקף ההרוגים בו היה גדול, רחוק מהבית וגם רחוק מהלב של מרבית תושבי המדינה.

הנמרים האלו היו נמרים אבל נשכחו מהציבור וגם מהלב ואני שמתי לעצמי מטרה להחיות אותם לפחות בציבור, שידעו את שמם ואת פעולתם. פעולה דומה שעשיתי לפני 15 שנה עת הקמתי את אתר הגבורה שמטרתו הייתה להציף לציבור את כל אותם גיבורים מקבלי צל"שים ועיטורים מקום המדינה ועד היום שחלק ניכר מהם נשכחו ומעשיהם נמחקו מההיסטוריה שלנו.

התחלתי בשם אחד שהכרתי, יחיעם ששון שהיה המ"פ שלי במלחמת יום הכיפורים, באחת השיחות שלנו לפני שנים רבות הוא סיפר לי שהיה נמר. לצדו זכרתי חבר נפש של אבי, יונתן בלינקוב,  שגם הוא היה נמר ובמלחמת יום הכיפורים התנדב לנסוע עם אבי ולחפש אותי במרחבי סיני אחרי שהוכרזתי כנעדר. אז בעצם הם היו שניים שהכרתי ומכאן המשכתי בעבודת נמלים מפה לאוזן. מנמר אחד לשני, עם המון טלפונים ומשלוח הודעות לקבוצות ווצאפ עלומות שאיני חבר בהם אבל הבנתי שמהם יכולה להגיע עזרה. הודעות דומות שלחתי לפורומים בנושאי צבא ובטחון באינטרנט ובפייסבוק. שיתוף פעולה מצוין היה עם קבוצה של לוחמי מלחמת ההתשה (שמנוהלת ע"י ישראל אליוביץ ואריה לצטר) ששם פרסמתי את בקשתי. מהקבוצה הזו התחלתי לקבל רסיסי מידע כמו "אני זוכר את פופיק שהיה מפקד המוצב שלי", "היה קצין אחד שקראו לו 'ישו' אבל איני יודע את שמו", והיה אחר שזכר את "אורי" מפקד המוצב שלו מקיבוץ מנרה. היו גם כאלו שחלקו שמות מלאים אבל ללא פרטים כמו מקום מגורים נוכחי וכו'.

אם מידע כזה התחלתי לחפש... פה נוסף שם חלקי ושם רשימה שמישהו (דודו הלוי מפקד מעוז "טמפו") שמר אבל היה צריך להתאזר בסבלנות עד שנמצאה בביתו במחשב ישן שלא נפתח שנים רבות. יש ברשותי סיפורי אלף לילה ולילה שאולי פעם אספר אבל היום חודשיים בדיוק אחרי תחילת החיפוש אני עומד על רשימה של חמישים וארבעה !!! נמרים כולם מאומתים שאכן היו נמרים. זה קרוב מאוד למספר הסופי שעליו סופר באותו הסכת, חמישים וששה, ושאני מעריך שגם הוא אינו סופי אבל קרוב למספר האמיתי שהיה פחות משישים נמרים. חמישים שנה עברו והרשימה של הנמרים כמעט מלאה.

את אורי מצאתי, לא בקיבוץ מנרה אחרי שהטרחתי את מזכירות הקבוץ ואת הארכיונאית, אלא בניר דוד, אורי קלס שפיקד על מעוז דרומי לקנטרה. "ישו" שדמיינתי אותו כקצין בעל זקן ארוך הוא יהושע בן שחל שאשתו עד היום קוראת לו "ישו" שהתברר שגר קילומטרים ספורים מביתי ועל אף הגיל זכר בשבריר שנייה שפיקד על מוצב "פורטר". כן, גם את "פופיק" מצאתי שהתברר שהוא דורון נחמני שהתנדב יחד עם שני חבריו הסטודנטים לשרת כמפקד מעוז בתעלה.

אז לפני אנקדוטות נוספת שמן הסתם עוד יסופרו, אולי בכנס שנקיים, הנה הרשימה כולה באתר הגבורה אותו אני מנהל כבר למעלה מחמש עשרה שנים. כולם בחזקת בעלי תעודת הערכה של האלוף, חלקם קיבלו מדליית הערכה מהאלוף צ'יצ' חלקם לא (כפי הנראה מסיבות טכניות של בלגן, מרחק המוצב ממפקדת האוגדה ועוד). חלק מהם כמה לא מפתיע נפלו חלל במלחמת יום הכיפורים ללמדך שהמתנדבים הולכם בראש וחלקם גם משלמים את המחיר.

אז הנה הרשימה המלאה ומידע מקוצר על מעשיהם, זו רק ההתחלה ומידע רחב ומפורט עוד יגיע. לרשימה של הנמרים שאיתרתי עד היום (21 בספטמבר 2022) ואשר תמשיך להתעדכן בהתאם לאיתור נמרים נוספים.

לגבי תעודות ההערכה, היוזמה של צ'יצ' לציין את הערכתו כאלוף לאותם מתנדבים ברוכה ויפה. כפי שכתבתי לא כולם קיבלו את המדליה/תעודה ולכן ראוי לתקן את המצב. מפקד פיקוד הדרום או הרמטכ"ל טוב יעשו אם יזמינו את אותם גיבורים ויעניקו להם או לבני משפחותיהם, גם אם לחלקם באיחור של חמישים שנה, תעודת הערכה יפה שתביא לידי ביטוי את הוקרת צה"ל ומפקדיו. הרשימה מוכנה וקיימת, לא צריך לטרוח באיתורה, רק לקבל החלטה ערכית ראויה ולבצע אותה.

הכבוד והיקר למתנדבים בעם שכולנו חייבים לזכור אותם ואת מעשיהם.

לכתבה על הנמרים שהתפרסמה באתר השריון