הצעה לסדר הזכרת נשמות בתפילה

הצעה לסדר הזכרת נשמות

מזכירין נשמות ביום הכיפורים, משום דזכירת המתים משברת ומכניעה לבו של אדם;  עוד, לפי שגם המתים צריכין כפרה...
... גם ביום אחרון של פסח וביום שני דשבועות ובשמיני עצרת מזכירין נשמות...
... ונוהגין כי מי שיש לו אב ואם, יוצא מבית הכנסת בשעת הזכרת נשמות."
(קיצור שולחן ערוך סימן קלג' הלכות יום הכיפורים, סעיף כא')

במחזור יום הכיפורים - רינת ישראל הנוהג בבית הכנסת, בסדר הזכרת נשמות מציינים את התפילות עפ"י הסדר הבא: יזכור לאב ולאם, יזכור לקדושים על קידוש השם, יזכור לחללי צה"ל, אזכרה לקרובים, אזכרה לחיילי צה"ל ויזכור לחללי השואה.

בגלל המנהג שמי שיש לו אב ואם יוצא מבית הכנסת בשעת הזכרת נשמות נוצר מצב בו היוצאים מבית הכנסת לא שומעים את היזכור לקדושים על קידוש השם, את היזכור לחיילי צה"ל ואת היזכור לחללי השואה. 

אומנם ניתן להתגבר על בעיה זו בכך שתעשה הפסקה קצרה בתפילת הציבור לאחר היזכור האישי ואחד הגבאים הנמצא בבית הכנסת יצא ויכריז לפני הקהל כי היזכור הכללי (לקדושים על קידוש השם, לחללי צה"ל ולחללי השואה) עומד להתחיל ובכך יאפשר למתפללים להיכנס בזמן לבית הכנסת. הבעיה בפתרון זה היא טורח הציבור המתפלל שיתבקש להמתין עד שהקהל יאסף פנימה (דבר שלוקח בדרך כלל מספר דקות ולעתים יותר) וכן ההפסקה באמצע תפילת יזכור אשר יכולה לפגום בתחושת ההתייחדות של כל אחד מהמתפללים.

ניתן לעניות דעתי לפתור בעיה זו בשינוי סדר הזכרת נשמות. ניתן להתחיל ביזכור לקדושים על קידוש השם ביזכור לחיילי צה"ל וביזכור לחללי השואה כאשר מיד לאחריו יוכלו לצאת מי שצריכים לצאת בעוד ששאר המתפללים ממשיכים ברצף את תפילת היזכור האישי שלהם. בפתרון זה אין טורח הציבור וגם ההתייחדות האישית לא נפגעת. למי שיָקשה לגבי סיבת ההבדל במשך הזמן בשתי השיטות אשיב כי יציאת אנשים ממקום התכנסות נעשית ברוב המקרים במהירות גדולה יותר מהתכנסות אנשים לאותו מקום, במיוחד שבעת שהותם בחוץ, מטבע האדם, הם עוסקים בפעילויות שונות כמו שיחה שיש להשלימה, קריאה שיש לסיים וכו'. מכאן שטורח הציבור ביציאת אנשים קטן מאשר המתנת הציבור לכניסת המתפללים להמשך התפילה במידה ויוחלט על הפתרון הראשון.

מצאתי שמנהג שינוי סדר זה נוהג לפחות בבית כנסת אחד בירושלים שאני מכיר. ועתה לאחר שעברו מספר שנים ממועד הכתיבה המקורית אני יודע על בתי כנסת נוספים שהצטרפו למנהג זה כולל בישיבה של הקיבוץ הדתי.

מתוך נייר שנשלח לוועד בית הכנסת לרגל הוצאת חוברת לפסח תשס"ו, עפר דרורי