חשבון נפש ומסקנה בסופו

עפר דרורי 21.08.2007 06:43

בימים האחרונים יושבת צמרת צה"ל על המדוכה הכספית וקובעת את סדרי העדיפות להצטיידות בשנים הקרובות. מהתקשורת עולה כי מתקיימים וויכוחים בין הירוקים הדורשים לתת עדיפות להצטיידות צבא היבשה והכחולים כמו תמיד מבקשים עוד מטוסים ואת המתקדמים ביותר * יש לתת עדיפות ברורה ונחרצת לצרכי צבא היבשה, הגדלה של הכוחות המשוריינים הן בטנקים והן בנגמ"שים * השקעה באמצעי שליטה מודרניים לכוחות היבשה, הקיימים שנות דור במטוסים * העלאת קרנם של הגדודים על חשבון היחידות המיוחדות * הקצאת משאבים לאימון הצבא לפחות חצי שנה בשנה



בימים האחרונים יושבת צמרת צה"ל על המדוכה הכספית וקובעת את סדרי העדיפות להצטיידות בשנים הקרובות. מהתקשורת עולה כי מתקיימים וויכוחים בין הירוקים הדורשים לתת עדיפות להצטיידות צבא היבשה והכחולים כמו תמיד מבקשים עוד מטוסים ואת המתקדמים ביותר שטרם הוטסו בטיסה מבצעית אחת בעולם ה- F35.

חבל שצה"ל ובעיקר מפקדיו הבכירים נדרשו למלחמה אחת (מלחמת לבנון השנייה), 119 חיילים הרוגים ועוד 44 אזרחים הרוגים, 2400 חיילים ואזרחים פצועים, שני חיילים חטופים וכמעט 300,000 פליטים מאזור הצפון כדי להבין שאי אפשר להכריע מלחמות מהאוויר וכי תיאוריות שמתבססות רק על בטחונו העצמי של הרמטכ"ל חלוץ יביאו את עם ישראל לאסון.

מזה שנים יש מתי מעט המתריעים על הקטסטרופה שאליה מוביל פיקוד צה"ל את כוחותיו בבניין הכוח השגוי שלו אבל אין מקשיב. יתרה מזאת מטכ"ל שלם על אלופיו התיישר בשנים האחרונות לצד עמדתו הלא הגיונית של הרמטכ"ל הקודם ובכך נתן לו גיבוי. לא רק אלופי המטכ"ל חטאו באיוולת זו, שורה של עיתונאים ו"פרשנים" מטעם עצמם חזרו וטחנו בראשינו כי המלחמות הגדולות פסו מן העולם, כי החזית המזרחית אינה קיימת, כי לחימת שריון וחי"ר שייכת לסיפורי ההיסטוריה וכי "במזרח התיכון החדש" מבית מדרשו של נשיאינו יש מקום רק לכוחות מהאוויר. ואם לא די בכל אלו, אימץ לו חיל האוויר גם את החלל, ללמדך שבשמים הוא שולט ומה שנשאר לטיפולו הוא רק החלל, השאר כבר תקין ומסודר.

מכיוון שהצבא אינו גוף תיאורטי אלא ביצועי נרתמו ואצו האלופים הרלוונטיים לתכנת את הצבא מחדש עפ"י העומד בראשו, אוגדות טנקים נסגרו, מפקדות גייסות חוסלו, אימונים קרקעיים בוטלו ומה נשאר לראווה, מטוסים ועוד מטוסים ואם נשאר מעט כסף נרכשו בו גם מסוקי קרב לכל שעה ולכל מזג אוויר בעלויות דמיוניות, מסוקים שנמצאו כלא מתאימים ולא שווים את ההשקעה בהם במלחמת ארה"ב בעיראק, מלחמה ששמשה השראה לעליונות האווירית במערכה.

את חשבון הנפש אני מצרף בהמשך לקורא הסבלן, אבל את מסקנתי אביא כבר עכשיו.
תורת המלחמה הידועה לנו מזה מאות שנים ויותר גורסת כי הכרעה מושגת בעת תפיסת שטח האויב. תפיסת השטח אפשרית רק לאחר כיבוש הקרקע באמצעות תמרון ואש.
מכיוון שזו התורה ומכיוון שתורה זו הוכחה במאות קרבות ומלחמות בעולם וגם בארץ הצטיידות הצבא צריכה להיות תואמת את התורה ולכן יש לתת עדיפות ברורה ונחרצת לצרכי צבא היבשה. הגדלה של הכוחות המשוריינים הן בטנקים והן בנגמ"שים (איש מאתנו לא רוצה לראות שוב שיירות חיילי רגלים משתרכות רגלית לאורך קילומטרים חשופות לכל מטח ארטילרי, צמאות למים וחסרות תחמושת). בנוסף יש להשקיע באמצעי שליטה מודרניים לכוחות היבשה, הקיימים שנות דור במטוסים, כאלו המתוכננים בפרויקט צי"ד (צבא יבשה דיגטלי). יש להעלות את קרנם של הגדודים, גדודי החי"ר , השריון, ההנדסה והתותחנים,  ע"י הקצאות מתאימות בכ"א ובציוד ע"ח היחידות המיוחדות שמספרן כחול על שפת הים. יש להקצות משאבים לאימון הצבא לפחות חצי שנה בשנה כפי שהיה נהוג לפני ואחרי מלחמת יום הכיפורים. זו הדרך ואין בילתה.


ועכשיו לחשבון נפש קצר:

בחודש מרץ 2004 כתבתי ב"הארץ" בענינו של הסרבן בן ארצי:
צר לי על הצבא שוויתר, כנראה מתוך רצון שלא להתעסק עם בן ארצים למיניהם. מאידך המסר הערכי בוויתור כזה אינו טוב וראוי היה שיהיה שונה גם במחיר של התעסקות בעוד מספר רב של תקופות כליאה כפי שבן ארצי היה ראוי להם לטעמי.

בחודש פברואר 2005 כתבתי בעיתון "הארץ" תחת הכותרת, "הטנק כוח חשוב במערכה":
על צה"ל לשמר את הכוח המשוריין שלו יחד עם כוחותיו האחרים ולא להיתפס לשאננות הנובעת מהערכת חסר של הכוח הקונבנציונאלי של מדינות העימות סביבנו.

בפברואר 2006 כתבתי בדה-מרקר תחת הכותרת שנתן העורך "לא צוללות ולא מטוסים אלא דוקא טנקים":
ללא כוח משוריין לא ניתן יהיה להבטיח בטחון. בניגוד לגורדון ואראל אני מאמין שהטנק לבדו אינו מספיק, ותפישת הביטחון הנכונה מחייבת שילוב של מערכות נשק ולא השענות על זרוע אחת בלבד.

במרץ 2006 תחת הכותרת "צבא יבשה דיגיטאלי נחוץ וחיוני" הגבתי לדבריו של גורדון איש ח"א לשעבר בדבר טענתו שפיתוח מערכת תקשורת חדשה לצבא היבשה הוא פרויקט מיותר ובזבוז של מיליארד שקל. וכך כתבתי:
ההנחה שניתן לבנות צבא, להקנות בטחון, לתפוש שטח, לקיים פעילות בטחון שותף ועוד משימות שהצבא נדרש להם בהתבסס רק על יחידות מיוחדות הינה שטות גמורה. צה"ל כבר עבר כמה מלחמות מאז היווסדו – באף אחת מהן לא הוכרע הקרב או המערכה ע"י יחידות מיוחדות. בכל המלחמות האלו מי שהכריע וניצח היה צבא היבשה שרובו ככולו נשען על כוחות שריון וחי"ר הנושאים בנטל המשימה. גם מלחמת האינתיפאדה הראשונה וזו שאנו נמצאים בה עתה אשר לא הביאו לידי ביטוי בה את מלוא עוצמתו של הצבא, גם בהם היחידות המיוחדות נשמרו לפעולות נקודתיות שהשפעתן הייתה טובה בעיקר בכל הקשור בחיסול מבוקשים ובתפיסתם אבל עיקר הנטל הביטחוני עדיין מוטל על צבא היבשה "הרגיל".

בתחילת יוני 2006 (חודש לפני המלחמה) פרסם עיתון מערכות מאמר שלי שנשלח אליו שנה קודם, על אף האיחור הערכתי את אומץ הלב של עורך העיתון לפרסם כתבה שקראה תיגר על הקונספציה הצבאית שהיתה רווחת אז. במאמר שקראתי לו "מקונספציה לקונספציה" כתבתי בין היתר:
לתחושתי ההחלטה שהאיום הקרקעי על מדינת ישראל הוא בסבירות נמוכה יש בו משום קונספציה חדשה שכל הגורמים העוסקים בנושא מיישרים קוו על פיה והמסוכן מכל פועלים לאורה. אם תפתח מלחמה כוללת בחזית זו, מדינת ישראל תזדקק נואשות לשריונאים שלה כדי לנהל את הלחימה שתכפה עלינו.

בתחילת ספטמבר 2006 כתבתי ב"הארץ" תחת הכותרת "תורת לחימה ישנה" בתגובה לכתבה של פדהצור את הדברים הבאים:
ראובן פדהצור טוען כי על צה"ל לבחון את תורת הלחימה שלו לאור מלחמת לבנון השנייה, ואני טוען שעל צה"ל לחזור לתורת הלחימה מזה שנות דור, שנמצאה נכונה ע"י הוגי הדעות הצבאיים מזה שנות דור.

בתחילת דצמבר 2006 הגבתי להשתלחות נוספת של גורדון בצבא היבשה וכתבתי תחת הכותרת "השריון חיוני ונחוץ כך גם הצי"ד":
גורדון טוען שיש לנו מאות טנקים והכמות מספקת, על סמך מה האמירה הזו, האם ערך גורדון ניתוח בין כמות הטנקים שבידי צבאות ערב ובידי צה"ל וקבע שהכמות מספקת? האם גורדון מומחה ללוחמת יבשה ויודע מה ההיקף הנדרש לנוכח האיום? עוד טוען גורדון שהטנק פגיע ! מעניין ואנחנו חשבנו שטנק המרכבה הוא מעשה ניסים שירד אלינו מהשמיים והוא אינו פגיע. מומחי השריון טוענים שנים שהטנק פגיע כמו כל טנק אחר אבל שרידותו במלחמה וההגנה שהוא מספק לצוות שנלחם בתוכו היא מכסימלית. טוען גורדון שהטנק כבד וגדול לשטחים הרריים. מה המשמעות של "כבד" שאליה מתייחס גורדון. כמה טון מיותרים יש למרכבה לדעת גורדון והיכן הוא מציע להוריד אותם, אולי מהתותח, אולי מהמיגון, אולי לצמצמם את משקל הממסרת, אדרבה יבוא המומחה גורדון וילמד אותנו איך לצמצמם במשקלו של הטנק כדי שיתאים לטענתו ללחימה בשטח הררי.

בדצמבר 2006 כתבתי בנושא תקציב הבטחון "במה לחסוך ובמה לא":
כמה מילים היכן ניתן לקצץ בתקציב הביטחון ובמה ממש לא כדאי. ראוי: הסדרי פרישה נדיבים למשרתי קבע שאינם קרביים, משכורות של אנשי הקבע שאינם קרביים, ביטול ההטבות החריגות בשכר לעובדים האזרחיים של משרד הביטחון המבצעים עבודה זהה לחלוטין לעמיתיהם במשרדי הממשלה. לא ראוי: המשך פיתוח והצטיידות טנק המרכבה סימן 4 בסדיר ובחטיבות המילואים, השלמת מלאי ציוד, תחמושת, מזון ואמצעי רפואה בימ"חים, חזרה לאימונים אינטנסיביים של הצבא הסדיר במתכונת של חצי שנה בשנה לאחר תקופת ההכשרה, פרויקט צי"ד אשר יביא את צבא היבשה לרמת שליטה ובקרה הקיימת כבר שנים רבות בח"א ובחיל הים.

בינואר 2007 מחיתי על שתיקת הקצינים הבכירים וכך כתבתי:
מזה שנים מתקיימת תמימות דעים לכאורה בקרב הקצונה הבכירה של הצבא. הכול חושבים דומה והכול מסכימים עם הכול. אם יש מצב מסוכן במערכת צבאית זוהי תמימות דעים והסכמה סוחפת. עדיף שקצינים בכירים ישמיעו את דעתם בעת שרותם כאשר הינם בתפקיד בעל יכולת שינוי והשפעה ונמנע מהמצב המביך בו אלופים פושטים מדים וזוכים ל- "הארה".

באפריל 2007 פורסמה כתבה שלי בעיתון שריון "אין הכרעה מן האוויר בלבד", בה כתבתי:
לצד הקיצוץ הדרסטי בצבא היבשה גובשה קונספציה הטוענת שניתן להכריע את הקרב באמצעות כוח אווירי בלבד. בחיל האוויר הושקע תקציב גדול על חשבון תקציב הכוח היבשתי. קונספציה זו התעלמה משתי נקודות. האחת שחזית האינתיפאדה בשטחים אינה חזות הכול והשנייה שאין כמעט בהיסטוריה הצבאית הכרעה אווירית.

בחודש יולי 2007 כתבתי בהתייחס לאימונים הרבים לכאורה שעורך הצבא, "האם צה"ל מתאמן ?":
הנפגעים העיקריים מצמצום האימונים היו חיילי כוחות היבשה ובתוכם חוד החנית שלו "הגדודים". בדיקה מעמיקה יותר מעלה כי חרב הקיצוצים באימונים הייתה סלקטיבית ביותר. בהיקף אימונים זה של חצי שנה בשנה שמר הצבא על כשירות גבוהה וגם על הביטחון השוטף לפני מלחמת יום הכיפורים ואחריה. מבדיקה שאינה מדעית שערכתי מול מספר חיילי גדודים בסדיר מסתבר שמאז סיום מלחמת לבנון השנייה ועד היום התאמנו מרבית הגדודים כחודשיים ושאר עשרת החודשים הוקדשו למשימות בט"ש. באימון שמשכו חודשיים בשנה לא ניתן להשיג הכשרה ברמה גבוהה. אל ניתן לזרם הידיעות האופטימיות בתקשורת להטעות אותנו. צה"ל לא מתאמן מספיק !


 



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה