על רפואה, יחס אישי וטכנולוגיה - סיפור מהחיים
יחס אישי לפני טכנולוגיה
יש לי רופא משפחה שאני נעזר בו מפעם לפעם לבעיות "רגילות" המתאימות לבני גילי. הרופא נעים סבר והליכות, תמיד מקבל את פני בחיוך ושואל לשלומי. לא חושש ללחוץ יד אף שאולי מחלתי מדבקת, לאחר מכן הוא מעיין בתיקי הרפואי במחשב, מזכיר לעצמו את ההיסטוריה הרפואית שלי, מתעניין האם מחוש מהעבר שדיווחתי עליו אכן עבר, מספר לי שהבדיקות האחרונות היו תקינות וכיוצא בזה ואז מברר את סיבת ביקורי.
השבוע נזקקתי שוב לשרותיו, להפתעתי הגעתי למרפאה וראיתי שבתוך חדרו עובדים שני טכנאים תוך שהוא מקבל חולה בחדרו. התופעה נראתה לי מוזרה בלשון המעטה, בררתי אצל המזכירה הרפואית והיא התנצלה שיש תקלה במערכת הטלפונים וחייבים לתקנה ולכן הרופא ממשיך לעבוד בחדרו והטכנאים עמו כאשר הם משימים עצמם כאותם שלושה קופים, לא רואים, לא שומעים ובודאי שלא מדברים...
הגיע תורי ותמהתי בפניו האם אינני זכאי לפרטיות מינימאלית? הוא הסכים אתי ועברנו לחדר ריק אחר במרפאה. אלא מה, המחשב בחדר היה כבוי וכמו כל מחשב לקח לו זמן להתעורר. בחלוף כמה עשרות שניות הבין הרופא שישועה לא תצמח ממנו (מהמחשב) והוא אמר לי בפשטות "אולי עד שהמחשב יעלה אתחיל בבדיקה" ופתאום אורו עיני. זכיתי להתעניינות מיידית בהווה ולסיבת הגעתי למקום. נבדקתי, נערך בירור בע"פ ועד אז גם המחשב הועיל ועלה ואז יכול היה הרופא לעיין גם בהיסטוריה הרפואית שלי.
רק כשיצאתי מחדרו הבנתי שזכיתי לחוויה מתקנת. נכנסתי לרופא וזכיתי כמעט בצורה מיידית לבירור רפואי על מצבי, גם קשר עין נוצר בינינו מיידית ולא רק לאחר כמה דקות של קשר עין רופא עם צג המחשב.
כאמור הרופא טוב, מסור, חברותי אבל המערכת יוצרת מצב בו היחס האנושי מעוכב בגלל הטכנולוגיה. כאיש טכנולוגיה אינני נגדה, יש בה תועלות מרובות אבל אולי כדאי לשנות את סדר הדברים ? יכנס החולה, יטופל מיידית ובסיום הביקור תבורר ההיסטוריה ואף יוזנו ממצאי הבדיקה?
אישית ובדיעבד (רק בדיעבד!) אני מודה לצמד הטכנאים שהפריעו לעבודת הרופא וזיכוני ברפואה של פעם, בטרם היות המחשבים.
... לסיום, חיפשתי באינטרנט תמונה לעטר את הדברים, תמונה של "רופא וחולה" והתקשיתי למצוא. היו המון תמונות של חדרי ניתוח וגם של רופאים מחייכים אבל תמונה של רופא וחולה באותה הגובה בקשר עיין... כמעט ולא היו בנמצא. האם זה אומר משהו? אולי רק יכולת חיפוש חלשה שלי...