תגובה ל-"איש הימין הבודד" של בנימין בראון במקור ראשון ב-29 באוגוסט 2025

הכתבה של בראון מקיפה ומעניינת ובראון מציין שבמצב נורמלי הייתה כל ההנהגה הביטחונית והמדינית צריכה להתפטר. לדעתו הדבר לא קרה כי מייד לאחר הטבח ב-7 באוקטובר יצאנו למלחמה שבחזית הדרום נכשלה. ההנחה הסמויה של בראון כי רק בגלל המלחמה האחראים למחדל לא התפטרו. צה"ל כמו תמיד ערכי ומוסרי הרבה יותר מהדרג המדיני וכל ראשיו בתחום המחדל התפטרו. הדרג המדיני המורכב מפוליטיקאים שערכים אינו הצד החזק שלהם. להבנת רבים ומומחים הדרג המדיני לא מתפטר פשוט כי אינו מבין את משמעותה של המילה אחריות והוא מושך ומותח את הזמן ברעיונות מטורפים והכל רק כדי שהמלחמה תמשך לנצח והצורך בהתפטרות של ראשי המדינה לא תקרה. צה"ל וגם מדינת ישראל לא בנויים למלחמות ארוכות אבל הדרג המדיני "היודע כל" לא מבין אמת בסיסית זו.

הדיון האם להפסיק את המלחמה בגלל החטופים מעניין אבל נקודה אחת הייתה לי חסרה. אם הממשלה והעומד בראשה היו נותנים למשפחות החטופים את התחושה האמיתית שהם לצידם, היו אבלים אתם כפי שעשה בזמנו רבין מול משפחות חטופים, הלחץ הציבורי היה קטן יותר להערכתי. המציאות היום שהממשלה והעומד בראשה מבהירים בכל שפה ומעשה שהחטופים אינם מעניינה של הממשלה ובכלל המעורבות שלהם באסון הנורא שקרה לנו שולית. הם נמנעים להיפגש עם המשפחות, הם נמנעים מלבקר ביישובים שנכבשו אולי במחשבה חסרת הגיון שכך לא יידבק בהם האסון. המציאות מראה שככול שהממשלה בורחת מהאחריות, הציבור רודף אותה יותר ויותר.

לעניין ההפקרה, כולם נאחזים בכשל המודיעיני שאותי לא מפתיע, כמעט ואין דוגמא היסטורית שהמודיעין לא נכשל אסטרטגית, יודעים מצוין באיזה צד של המיטה ישן מחבל זה או אחר ולא יודעים שמתקפה ענקית של אלפי מחבלים, מתוכננת זמן רב... מאידך כמעט ואין התייחסות לכשל האג"מי, המודיעין אמור להתריע אבל כוחות הצבא אמורים להיערך להתקפה מבלי שהם יודעים מתי תגיע. מה תפקידה של גדר אם לא לעכב או לתעל את ההתקפה למקום בו כוחותינו נמצאים בו. הכשל האג"מי הוא חמור בעיני שבעתיים כאשר הסד "כ בקוו קטן להחריד, כוננות עם שחר הקיימת בצבא עשרות שנים לא מתקיימת לפחות בחלק מהיחידות ועוד ולכן מינוי ראש מחלקת מבצעים באגם ב-7 באוקטובר לתפקיד בכיר יותר של אלוף נראה מוזר.

בראון טוען שעוד כשלון של הממשלה מתייחס למגלומניות של העברת הרפורמה (או המהפכה) המשפטית (או משטרית). גם לי יש ביקורת על בית המשפט העליון כבר שנים רבות אבל הביקורת היא נקודתית, שר המשפטים וחבריו רצו לעקור כל בלם בשלטונם וכל זה כי הם נבחרו. לכאורה מי שקיבל את הרוב יכול להחליט על הכל אבל במשטרים דמוקרטיים לא עושים מהפכות כי עכשיו "מפלגתי ניצחה". זו היהירות והטיפשות של ממשלת נתניהו שהובילה עם שלם למלחמת אחים ושאויבינו ראו היטב וניצלו לטובתם. אגב, היו שהזהירו את הדרג המדיני מהסכנה שבמהפכה הזו כמו האזהרות שניתנו לנתניהו גם מהמוסד וגם מהשב"כ שלא יעביר מזוודות עם כסף מזומן כי הם יגיעו לחמאס אבל הנכונות להקשבה כמעט ולא קיימת ככל שאתה יותר זמן בשלטון ואתה משוכנע שאין בילתך.

אני מסכים שלאיש ימין כמעט ואין למי להצביע, רבים וטובים מהימין לא שוקלים כלל להצביע לנתניהו וחבר מרעיו שהוא אישית מינה כמו קרעי, שיקלי, סילמן, רגב והרשימה של חסרי הדעת והיכולת ארוכה. אז מה עושים, עוזרים אומץ ומצביעים לגורמי ימין אחרים או אפילו במרכז הרי כבר איינשטיין אמר שאם אתה חוזר שוב ושוב על אותה פעולה, אל תצפה לקבל תוצאה אחרת. ומילה עוד לא נאמרה על התנהגותו של ראש הממשלה המושפע מבני משפחתו הקרובים שיציבותם לא ברורה אבל היא משפיע על חיי כולנו.