תשעה באב – של כולנו

ביום תשעה באב חשבתי לעצמי כיצד הפך יום אבל זה לאבלם של הדתיים בלבד קצת כמו שלימוד המשנה והגמרא הוא לימודם של התלמידים בבתי הספר הדתיים בלבד. האם מורשת ישראל ניתנה למשמרת לדתיים בלבד? ולצד מחשבה זו חשבתי לעצמי מה צריך לעשות כדי לקרב את משמעות היום הזה לכלל הציבור או במילים של ימינו כיצד להנגיש את משמעות היום הזה לכלל הציבור.

דווקא הצפייה בטלוויזיה לקראת סיום הצום נתנה לי רעיון. בחדשות הקרינו את ההתפרעויות בלונדון ואת שריפת הבתים שם. באחד הצילומים הקרינו שריפה של מחסן גדול לציוד אלקטרוני אשר בער בלהבות ענק במשך כל הלילה. המראה היה מזעזע למדי וחשבתי לעצמי, תאר לעצמך שהשריפה הקשה לא הייתה בלונדון אלא בירושלים ובמקום מחסן ציוד השריפה הייתה של מבנה ציבורי גדול ותאר לעצמך חס וחלילה שהבעירה הייתה בבניין כנסת ישראל. איזו מכה ואיזה הלם היו פוקדים את כולנו וכמה שנים היינו זוכרים את האירוע.

ודווקא הדמיה זו סייע לי להבין שהנגשת האירוע וגודל הטראומה מחייבים להסביר לציבור ששריפת בית המקדש שהיה המרכז הרוחני והמדיני כאחד היא דומה ורק במידת מועטה לשריפת בניין הכנסת חס וחלילה ואז יקל על האנשים להבין את גדול המכה והאימה.

בכל הקשור למורשת ישראל טוב לצטט את מי שצוטט לאחרונה רבות במחוזותינו, כצנלסון ז"ל שאמר "דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות..." ומשמעותו שמורשת ישראל היא המורשת של עמנו על כל חלקיו, דתיים וחילוניים וככה ראוי שנתייחס אליה.