ירידה באבטלה, יוקר המחיה וחדלות הפירעון

השבוע התבשרנו על ירידה באבטלה, הישג נאה ויפה למדינה ולקברניטיה הכלכליים. מאידך בתזמון מעניין עולה הזעקה הציבורית והחברתית לשמים. יוקר המחיה האמיר וגודל ההכנסה אינו מספק, צעירים מתקשים בשכירת דירה שלא לדבר על רכישתה, עלות מוצרי יסוד לתינוקות גבוהה ועוד ועוד.

לכאורה סתירה כיצד מדד כלכלי מובהק וחשוב כמו היקף האבטלה לא מנבא את יכולת החיים הסבירה של האוכלוסייה.

התשובה לדעתי פשוטה, מרבית האוכלוסייה עובדת ובמרבית המשפחות שני בני הזוג עובדים אבל ההכנסה נמוכה כך שאינה מספיקה להתמודד עם יוקר המחיה במדינה. כיצד הגענו למצב בו שני בני זוג עובדים אבל לא מצליחים לפרנס עת עצמם בכבוד? התשובה לדעתי גם כאן פשוטה, מעמד הביניים השכירים הפכו לעבדי הטייקונים והחברות הגדולות שבבעלותן. את ההפרש בין השכר הראוי לשכירים שמובילים את החברות להצלחה ולעושר כלכלי לבין השכר המשולם בפועל גוזרים הטייקונים הן במשכורות ענק של מאות אלפי ₪ לחודש (יש גם כאלה שמרווחים מליון ₪ בחודש) והן ברווחיות מדהימה של עסקיהם.

ומה עושים הטייקונים עם רווחי הענק של חברותיהם ? הם מגדילים את הונם באמצעות הנפקת אגרות חוב של החברות שלהם וקונים רכוש והון נוסף. ומה קורה תשאלו כאשר מגיע מועד החזרת החובות של אותן אגרות חוב? הטייקונים מכריזים על חדלות פירעון, הם ממש "מצטערים" וממש "מתנצלים" אבל פשוט "אין להם" כסף להחזיר את החוב שלהם כלפינו. להזכיר לכולנו שגם אם איננו שחקני בורסה וכל החסכונות שלנו הן בקופות הפנסיה (שאנו מחויבים להם בחוק) , בקופות הגמל או בקרנות ההשתלמות גם אנו שבויים בידי אגרות החוב של הטייקונים שנרכשו ע"י קופות הפנסיה שלנו.

אז ראשית חובה על כל אלו שמנהלים את הכספים שלנו כמו קופות הפנסיה והגמל לא לוותר, לא להתפשר ואם צריך לגרור את הטייקונים לבתי משפט ולמכור את נכסיהם הרבים לטובת כולנו. שנית על המדינה לחלט את כל המיליארדים של הטייקונים ולכסות באמצעותם את חובותיהם לציבור, יש לרתום את הכנסת לעניין ולחוקק חוקים מתאימים הרי החסכונות שלנו בקופות פנסיה הם מתוקף חוק. שלישית, אנחנו הציבור צריכים לפתח זיכרון טוב, לא לשכוח את כל אלה שעשו עלינו סיבוב ולהתרחק מעסקיהם כמו מאש, מאגרות החוב שלהם, ממניות החברות שלהם בקיצור מכל מה שמריח מהם...