הניצולים עדיין חיים

גם השנה ערב יום השואה והגבורה יצאו אמצעי התקשורת בכותרות ענק הסופרות את ימיהם של הניצולים במעין ספירה לאחור עד לסופם.

כמדי שנה גם השנה תהיתי מה חשים הניצולים שבשביל המחשת הזוועה סופרים את ימיהם כאילו אינם הם ביננו, כאילו מדובר בספירה של יצורים אחרים ולא ספירת ימיהם שלהם. ידיעות אחרונות ציין בכותרת הראשית כי "כל שעה מת ניצול שואה" ומספרם של 198 אלף ניצולי השואה הולך ופוחת במהירות. אכן לצד המידע הזה הביא העיתון את סיפור בדידותם של הניצולים ואת אלה שמתקשים לסיים את החודש ונאלצים לבחור בין תרופות למזון. יש בהחלט חשיבות בהעלאת המודעות למצבם הקשה של הניצולים אבל יתר רגישות הייתה מיטיבה עם המטרה, לא פחות.

מי מאתנו היה רוצה לקרוא בכותרת ראשית כי מתוך מאה אלף אנשי מחשב במדינה הולך לעולמו כל שש שעות אחד מהם ואולי ידיעה אחרת שמתוך עשרים עורכי עיתונים יישארו בשנה הבאה רק עשרה?

במסגרת הרצון להעצים את הקושי הקיים ממילא הובאו נתונים בריאותיים של ניצולי שואה שבעיני יותר משהם מסייעים הם מסיטים במיקוד הבעיה. באחת הידיעות צוין כי 39 אחוז מהניצולים סובלים ממחלות לב, 40 אחוז סובלים מכאבי גב ו 57 אחוז סובלים מלחץ דם גבוה. מדובר על אוכלוסייה של אנשים בשנות התשעים או בשנות השמונים המאוחרות שלהם, האם מישהו בדק מה אחוז הקשישים שאינם ניצולי  שואה בגילאים האלה הסובלים מכאבי גב?

לכן הייתי ממליץ להביא את הסיפורים האישיים כפי שהובאו או אף נוספים ולהימנע מנתונים סטטיסטיים שאינם אומרים דבר בטח לא בספירת חייהם של החיים.