חובתה של המדינה

 חובתה של המדינה

חובתה של המדינה לאזרחיה היא הענקת ביטחון.

חובתה של המדינה להשמיד להרוג ולאבד את אלה הקמים עליה לכלותה.

חובתה של המדינה לא לגלות מורך לב ולא לגלות התחשבות באויביה.

לא לתת לאויביה פסק זמן בדמות הפסקת אש "הומניטרית".

לא לקנות את אהדת העולם במחיר סיכון חיילינו.

לא לחשוב על יום המחר אלא לגבות מחיר מלא ובריבית מלאה היום.

להכריז על מנהיגי החמאס כבני מוות גם בהפסקת אש ולאחריה.

לרדוף אחריהם בכל מקום ובכל אתר, לסכל את חייהם של הרוצחים מהאוויר, מהים ומהיבשה להפוך אותם לנרדפים גם שנים אחרי סיום מבצע "צוק איתן".

לגבות מהם מחיר מלא על כך שגרמו לאזרחי מדינה שלמה להיכנס למרחבים מוגנים, לגרום להם לשלם ריבית דריבית על הפחדים והחרדות שגמרו למאות אלפי ילדים.

לא לגלות סלחנות, התחשבות ו"מערביות" לזכור כי מנהיגיהם בני מוות גם בעתיד.

חובתה של המדינה להסביר לאזרחיה כי על חרבנו נחיה ועדיף שהחרב תהיה גדולה וחדה.

חובתה של המדינה לחתור ולהשיג כל פתרון טכנולוגי אפשרי להגנה על חייהם, ובאותה מידה להשיב לאויבנו מלחמה שערה כאילו לא נמצא שום פתרון.

להבין כי לא לעולם חוסן של "כיפת ברזל" וכי הפתרון האמתי הוא גביית מחיר כבד מאויבינו ולא התבצרות הגנתית אין סופית באוויר, בים ומתחת לאדמה.

להחזיר את ההרתעה גם ע"י נזק סביבתי כבד ולהשאיר את הכירורגיה למי שהוסמכו לכך בבתי הספר לרפואה.

לתקוף את אויבינו ביום הראשון כאילו אנחנו לאחר עשרה ימי לחימה.

להימנע "ממידתיות", כאשר אויבינו קמים עלנו לכלותינו, אין מידה ואין שיווין, יש אמירה מקראית פשוטה שעלינו לקיים ככתבה וכלשונה: "הקם עליך להורגך השכם להורגו".

לשטח רחובות לפני כניסת החיילים אליהם ולא אחרי כניסתם לשם חילוצם.

לזכור כי חיי חיילנו קודמים וכי אותם אזרחי אויב שאנו כה מנסים להגן עליהם במחיר סיכון חיילינו הם הם אלו שבחרו והעלו את החמאס הרצחני לשלטון והם אלה שזרקו מגגות הבתים את אנשי השלטון שקדם לו.

להוקיר את אזרחי המדינה על התנהגותם האמיצה, המתונה והרגועה ולסייע להם בכל היבט אפשרי, כלכלי, חברתי, בריאותי ונפשי.

להוקיר ללא גבול את חיילינו המסכנים חייהם ממש למען ביטחוננו, לא לקמץ ולא לצמצם בזכויות החיילים הסדירים הקרביים ובטח לא באלו של חיילי המילואים הקרביים.

להבין כי שביעות הרצון של צעירי המדינה הם חלק בלתי נפרד מביטחוננו.

לתת לצעירי המדינה ששירתו בצה"ל לפחות את כל ההטבות שהיו מקבלים אם היו יורדים מהארץ וחוזרים כעולים.

לתת להם לחיות כאן בכבוד וברווחה כלכלית, לאפשר להם לרכוש דיור בר השגה ולא לחפש את עתידם בברלין.

להיות מדינה אנושית לאזרחיה ובמיוחד לאלה המשרתים אותה באמונה תוך סיכון חיים.

אם צריך לחשוב על המחר רק דרך המחשבה איך להפוך את חייהם של אזרחי המדינה טובים יותר ובטוחים יותר.

בקרב סן סימון בירושלים אותו הגדיר רפאל איתן (רפול) בעל עיטור העוז, כקרב הקשה בחייו ניצחנו בזכות הנחישות. בני מרשק הפוליטרוק של הפלמ"ח נהג לצטט את יצחק שדה שאמר: "כאשר יורד עליך גשם ואתה נרטב עד לשד עצמותיך, נרטב גם השכן שלך".

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלהֵינוּ מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן ה' אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחְלָה וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם וִיעַטְרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבְעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם איבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם: וְנאמַר אָמֵן: