מרחמים על אכזרים

לאחרונה התרבו המקרים בהם המדינה מקיימת שלא בטובתה את מאמר חז"ל "כל המרחם על האכזרים סופו מתאכזר על הרחמנים".

ראש העיר ירושלים מתריע וצועק מעל כל במה כבר חודש ימים ויותר שירושלים מופקרת מבחינה ביטחונית וכי כוחות המשטרה לא פועלים די למיגור הטרור בשכונות התפר. אישית שמעתי לפחות בשתי פעמים שונות את תלונותיו של ראש העיר בגין תקיפת הרכבת הקלה באבנים בשכונות הערביות בהן היא עוברת ואין מושיע. תושבי ירושלים נחשפו לפני מספר שבועות למסוק זעיר ללא טייס שטס מעל הרכבת ומצלם את התוקפים, שוב חושבים גורמי בטחון כי מהטכנולוגיה תבוא לנו הישועה. במקום ללוות במסוק זעיר רכבת שמותקפת באבנים על בסים יומי יש ללוות את הרכבת בצלפים אשר יפגעו במשליכי האבנים. זורקי  האבנים בלי קשר לגילם רוצים לפגע ולהרוג ישראלים והתשובה הראויה היא התגוננות עצמית והתרעה. לא מסוקים ולא טכנולוגיה אלא פגיעה פיזית מידית בכל תוקף. גם ביטול עצירת הרכבת בתחנות בעייתיות באופן זמני ראויה בהחלט. שרות יקבלו תושבי שכונות שמקפידים על שמירת החוק.

אתמול נרצחה ילדה בת שלושה חודשים בתחנת הרכבת הקלה הסמוכה לגבעה הצרפתית מפיגוע דריסה, אין ספק שהטרור מרים ראש וככל שהמדינה מתמהמהת בטיפול בו הנזק שהוא גורם רק גדל והמוטיבציה של המחבלים המפגעים עולה.

לפני מספר חודשים החליט בית משפט שיש לדאוג לרווחתם של המסתננים בדרום וכי יש לדאוג להם למציאת בן זוג ולחוגי העשרה ולכן יש לשחררם ממתקן ההסגר בו הם נמצאים בנגב לשכונות דרום תל אביב שמן הסתם איש מההרכב המכובד של השופטים לא מתגורר בהם. גם כאן מעדיפות הרשויות לרחם על המסננים האכזריים לתושבי דרום תל אביב ולהתאכזר לתושבי דרום תל אביב, ביניהן נשים שמותקפות בכל שעות היום באזור, אנשים שלא מעזים לצאת מבתיהם בשעות הערב ועוד.

עד מתי יתקיים מאמר חז"ל ברחובותינו, מתי יתעשתו קובעי המדיניות ויביאו שלום ושקט לרחובותינו?