מדיניות "ההכלה" ועונשה

כאשר שני לוחמי מג"ב סופגים בקבוקי תבערה בפילבוקס בו הם נמצאים בירושלים ולא מגיבים באש כנגד הזורקים כי חל עליהם איסור להגיב...

כאשר שוטר היורה ברוצח פוטנציאלי תושב כפר ערבי המסתער על מכוניתו בסכין שלופה ודוקר שוב ושוב את זכוכית הרכב, נאלץ לעבור חקירות של מח"ש ומשפחתו נאלצת לקבל הגנה מפני חבריו של הפורע...

אין מה לדבר על הרתעה, אין מה לצקצק בלשון על המפגע הבודד המופיע כל יום במקום אחר בארץ ומבצע פיגוע, אין גם מה להזהיר שנגיב "בחומרה".

הפתרון כל כך פשוט ודרג מקבלי ההחלטות יודע אותו היטב. מה עוצר בעד מקבלי ההחלטות לתת את הפקודה? האם תקווה שהמחבלים יחזרו למוטב? אולי שמעשי הרצח והפיגועים יגוועו מעצמם?

מתי נבין כי מדיניות "ההכלה" בשפה המכובסת היא אם כל חטאת. מדיניות "ההכלה" נתפשת על ידי אויבינו כפחדנות וכחולשה והיא הנותנת מרץ וכוחות להסלמת האלימות נגדנו.

נמאס מהמילים הגבוהות האלה שמאחוריהם אי הבנת האויב וחולשה פנימית. הקם להורגך השכם להורגו, אין בלתו