וועדת לוקר, לשני הצדדים יש מקום לתיקון עמדות

מסקנות וועדת לוקר העלו את חמתם של ראשי מערכת הביטחון אבל מערכת הביטחון כמו גם חברי הוועדה צריכים לבחון עניינית את הנתונים.

וועדת לוקר מצביעה על מספר נושאים הדורשים תיקון וכל ניסיון לתקוף אותם מעורר אנטגוניזם בציבור. לדוגמא ההחלטה הגורפת שכל החולים ופצועי תאונות בחופשות של הצבא זכאים לתנאי הטיפול של אגף השיקום מקוממת. אין שום סיבה עניינית שאדם שחלה באולקוס או חלילה במחלת לב בצבא יזכה לתנאים מופלגים לעומת עמיתו האזרח החולה. כאשר תקציב השיקום של הצבא מגיע לכעשרה אחוזים מתקציב הביטחון וכאשר עפ"י נתוני וועדת גורן שבדקה את הנושא לעומק רק כשליש מהמטופלים הם מפציעות קרביות/מבצעיות/אימונים לא ניתן להמשיך להתנהל כך, פשוט אין כסף למדינה למותרות האלה.

גם המשכורות והתנאים הנלווים כמו פנסיה מוקדמת לבעלי תפקידים שאינם קרביים ויש להם מקביל בשרות הציבורי לא צריכים להיות שונים מהתנאים של המקבילים בשוק האזרחי. גם כאן אין סיבה עניינית ואין הצדקה לפנסיה מוקדמת של בעלי תפקידים אלו ומעל הכול פשוט אין כסף למדינה לממן מותרות אלו.

מאידך חברי וועדת לוקר מתעלמים מחריגויות רבות שקיימות במגזר הציבורי. האם כל עובדי המדינה מקבלים שכר עפ"י סולם אחיד ? ממש לא. המשפטנים דאגו לעצמם לפני שנים לסולם שכר נפרד כדי שיביא לידי ביטוי את מעמדם ואת השכר שהיו יכולים לקבל אם היו במגזר הפרטי. אנשי אגף התקציבים שמקפידים לבדוק כל תג בתקציב סדרו לעצמם חוזים אישיים שלא מקובלים בשרות הציבורי לבעלי תפקידים אחרים בוותק או בגיל שלהם ויש כמובן דוגמאות נוספות.

אין בכל זה  כדי להוריד במאומה את הצורך בשינוי אבל אסור לשכוח. אצלנו הצבא לא נבנה למצעדים, לימי עצמאות ולאירועים חגיגיים. הצבא שלנו מורכב מאתנו ומטרתו קיומנו. חייבים למצוא את האיזון ביושר ובאמון הדדי.

אתמול בבוקר רואיין היועץ הכספי לשעבר של הרמטכ"ל, תא"ל (מיל.) עמינוח, הוא דיבר מהר והגיב מהר כיאה לאדם אינטליגנטי אבל משהו אחד מדבריו נחרט בזיכרוני: "למה שאנחנו נוותר ובמוסד ובשב"כ יקבלו יותר" (ציטוט לא מדויק מהזיכרון בלבד). אם זה הטיעון של הצבא שנועד לשכנע, אותי הוא לא שכנע הוא פעל הפוך.