יהיה בסדר... מחר... בחודש הבא... בשנה הבאה...
|
להגביל בזמן סיום משימות של רשויות שלטוניות
אחת הרעות החולות שלנו בארץ שמשימות גם ברמה הלאומית מוטלות ללא מועד סיום לצדן. משימה ללא מועד היא בפועל משימה שאין כוונה לבצעה. כך בתחומי חיים רבים וכך גם במערכת המשפטית.
אדם זכאי יכול להיות "חשוד" במשך שנים ובירור העניין שלו יכול להמשך גם עשר שנים ויותר היות ואין מועד לסיום הבירור. גם לשופטים אין לוח זמנים מחייב וגם הם יכולים למשוך את הכרעת הדין וגם את פסק הדין במשך שנים. המערכת סומכת משום מה על הלחץ החברתי כאשר בפועל ניתן לקבוע כמעט לכל משימה לו"ז מחייב.
לאחרונה חווינו במועמדותו של הירש למפכ"ל המשטרה, מבלי ידיעה האם הוא ראוי או לא, הטיעון למשיכת מועמדותו בשל משך הזמן הלא סופי של בדיקת כשירותו לא סביר. משמעות משיכת זמן הבדיקה היא שלא השר הממונה בוחר את מועמדו וגם לא וועדת הבדיקה למשרות בכירות אלא גורם נעלם במשרד המשפטים, ברצותו יקדם את הבדיקה וברצותו יעכבה ומשמעות הדבר שאותו גורם הופך להיות הגורם הממנה. לא לזה התכוון המחוקק כאשר קבע סכמות למינוי משרות בכירות.
זכורים מקרים לא מעטים של עינוי דין שחוו אזרחים שונים והכל בטרם הורשעו. הראוי הוא שלכל משימה יוקצב זמן, בירור כשירותו של מועמד, חודש. משך הזמן שהמשטרה יכולה לאסוף ראיות למשפט, חצי שנה ובסמכות בית משפט להאריך תקופה זו, גם תקופה זו צריכה להיות קצובה בחוק. היה ולא נמצאו הראיות יוכרז אדם כזכאי, לא סביר להשבית חייו של אדם בגלל התארכות החשדות נגדו עד בלי די.
ויפה שעה אחת קדימה.