יום השנה ה-43 למלחמת יום הכיפורים
|
יום השנה ה-43 למלחמת יום הכיפורים, מה ניתן לשפר
ושוב יום השנה למלחמת יום הכיפורים ושוב עולים להר הרצל. השנה כמו בשנה שעברה התהליך נמשך, פחות ופחות אנשים באים, רחבות הקברים מרווחות, אין צפיפות במגרש החנייה והבאים בעיקר אחים ואחיות והדור הבא. זה טבע העולם.
האם השכולה שלצדי הרגישה כי שוכחים. משש בבוקר היא מאזינה לחדשות ועד לעשר לא אוזכר אפילו פעם אחת בחדשות כי היום בשעה אחת עשרה תתקיים אזכרה לחללי מלחמת יום הכיפורים. היא לא שכחה וכך גם בני המשפחה והחברים אבל הצורך באזכור קיים ואי האזכור תורם לתחושת השכחה הקשה. ראוי היה שבשנה הבאה הדבר יותקן.
ברחבת הכניסה להר הרצל בונים מזה שנתיים אנדרטה גדולה שנועדה להנציח את כלל הנופלים במערכות ישראל. אתר הבנייה משבש את דרכי ההגעה במיוחד לחלקת מלחמת יום הכיפורים היות והוא גובל אתה. אין ברירה צריך להשלים עם הקושי, קשה להשלים עם כך שאין מנהל או אחראי שידאג שהעבודה תופסק במשך חצי השעה של האזכרה. במהלך הטקס נשמעו קולות רבים מאתר הבנייה, רעש ברזלים נופלים שנזרקו ע"י הפועלים, צעקות רמות, מוזיקה רועשת ועוד. על השלט מחוץ לאתר כתוב כי הוא מנוהל ובאחריות משרד הביטחון אגף משפחות והנצחה, האם מנהל האגף או מי מטעמו לא יכול לעצור את העבודה שפוגעת במשפחות לזמן קצר בעת האזכרה?
השנים שחולפת נותנות פרספקטיבה שונה על המעמד. אתמול הם היו חברנו לכיתה או לפלוגה והיום הם נשארו החברים אבל אנו רואים אותם בעיני הוריהם. מעמד קשה ועצוב שגם ארבעים ושלוש שנים לא נותנים לו הקלה.
שנה טובה