ביקורת לגיטימית, התלהמות והסתה לא

מה עבר בראשו של אלאור אזריה בעת שירה במחבל, איני יודע. תוצאת מעשיו חייבה את המערכת הצבאית לבדוק את העובדות. התחקיר המבצעי שערכו מפקדיו הצביע על בעיה. התגלגלו הדברים לכך שאזריה נידון בפני בית דין צבאי.

עכשיו שניתן פסק דין אפשר להתייחס לתהליך. התבטאות שר הביטחון וגם הרמטכ"ל בסמיכות רבה לאירוע לא הייתה נכונה בעיני גם אם זו זכותם. המערכת הצבאית מתנהגת אחרת ממערכות אזרחיות אלא שהמקרה הזה נחשף לציבור הרחב המתקשה לקבל את הכללים השונים. אם הוחלט להעמידו לדין, המקום לבירור העובדות הוא בית הדין והתחושה הייתה אצל חלק מהציבור שההרשעה כבר נקבעה עוד בטרם בית הדין התכנס. גם הריאיון שנתן הרמטכ"ל יום לפני פסק הדין בהיבט הציבורי אזרחי מעורר תהיות ומנוגד למקובל במערכות האזרחיות. אף איש ציבור לא יתייחס לפסק דין יום לפני שהוא מפורסם ע"י בית המשפט.

מדברי בית המשפט עולה כי אזריה לא אמר אמת ושקריו גרמו להתלהמות רבתית על ראשי הצבא ושיאם בביטויים קיצוניים על חייו ושלומו של הרמטכ"ל מבית היוצר של "לה פמיליה" ודומיהם.

התגובות האלו לא רק שאינן ראויות אלא גם פוגעות בציבור רחב שחלקו אפילו נמנה עם המבינים את המצב הבעייתי שאליו נקלעים חיילי צה"ל בשטחים. הצבא ומפקדיו אמורים להישאר מחוץ לשיח המתלהם. גם מפקדים עושים טעויות כפי שציינתי את דעתי בתחילת הדברים אבל ביקורת יש להשמיע בדרך שתתקבל ולא תעורר רק תגובה שכנגד. אני גם לא הייתי נחפש לחנינה רטרואקטיבית, יש למצות את המשפט לפני כן. החשש המרכזי שלי שאירועים בהם מעורבים מחבלים כנגד ישראלים יסתיים בכך שחיילי צה"ל ימנעו מתגובה החלטית כנדרש. מהמידע שפורסם עד כה מתברר כי בשמונת החודשים שעברו מאז האירוע היו עשרות תקריות בהם הגיבו חיילי צה"ל באש כנדרש, מה שמלמד שמרבית חיילי צה"ל יודעים לבצע הפרדה בין צורך בתגובה התקפית מול מחבלים לבין ירי במחבל פצוע שאינו מסכן איש.

אזריה יכול להאשים לא רק את שיקול הדעת שלו בזמן האירוע, חיילים וגם מפקדים טועים בשיקול דעת אלא גם בבחירה של עורכי דין אשר פעולתם הציפה את המקרה לציבור אבל גם חיזקה את האשמה שלו כפי שבית המשפט קבע. אם היה מודה בטעות כבר בהתחלה (בהנחה שכך חשב בטרם שינה גרסאות) ועורכי דינו לא היו מחפשים מלחמה אלא הגנה עליו המשפט להערכתי היה מסתיים אחרת עם נזק מופחת לכל הצדדים.