העיתונות כעכבר השמירה על הדמוקרטיה

לנוכח הפרסומים על השיחות שקיים ראש הממשלה עם מו"ל ידיעות נכתב הרבה. זעזוע מעצם הקשר והניסיון לתאם עמדות ואינטרסים, זעזוע על כך שמה שאנו קוראים בעיתונים מוטה וזעזוע שאי אפשר לסמוך על מה שכתוב בעיתון.

לפחות לגבי החלק האחרון אני יכול להעיד שכבר בצעירותי הבנתי שאין קשר בין מה שכתוב בעיתון לבין המציאות. מעשה שהיה כך היה:

באמצע שנות השבעים הייתי בכוח צבאי שביצע "חדירה" ללבנון (ככה קראו לפעולה אז). עשינו את שעשינו חזרנו לקראת שחר ליום פעילות נוסף. בבוקר הביא אחד החיילים עיתון ובידיעה קצרה ששמורה אתי עד היום דווח על האירוע. אני זוכר היטב כי להוציא המילים "צה"ל", "צבא לבנון", וכנראה גם המילה "חיילים" לא היה שום קשר בין שאירע בשטח לבין מה שדיווח העיתון. אני זוכר את תדהמתי מהפער במידע, עוד אני זוכר שאמרתי לעצמי ולחברי שזהו האירוע הראשון בחיי שבו הייתי נוכח ושדווח בעיתון. אם זה הפער בין המציאות לדיווח מה על כל הידיעות שאני קורא בעיתון כל יום ?

לגבי שני החלקים האחרים אכן מעורר מחשבה. לתומנו למדנו והאמנו שהעיתונות היא כלב השמירה על הדמוקרטיה, מהפרסומים עולה שהכלב הוא אכן אותו ייצור שאריק איינשטיין כינה "עיתונאי קטן שלי".

אבל מה הפלא, חבר העובד במשרד ממשלתי סיפר לי שקיבל בשבוע שעבר דוא"ל יחד עם שאר העובדים במשרדו מנציב שרות המדינה. כותרת הדוא"ל הייתה "איסור קבלת מתנות לעובדי מדינה, הוראת ריענון" ושם היה פירוט מלא על איסור קבלת מתנות או טובות הנאה. לדואל לא צורף הסבר מדוע החליט נציב שרות המדינה לרענן את הוראתו...