לתוקפים את הקוד האתי, טלו קורה...

לא ברור לי על מה יצא הקצף של גדולים באקדמיה כמו גם על כמה בכירים בפוליטיקה ואפילו נשיא המדינה מעד ונפל בבור..

פרופ' אסא כשר חיבר קוד אתי למרצים באקדמיה שעיקרו מתן סייגים למרצים בעת שהם מעבירים שיעור ומשלבים בו את דעותיהם האישיות הפוליטיות. מה יותר הגיוני מכך שהמרצה ישמור את דעותיו הפוליטיות לעצמו ויתרכז במהלך השיעור בחומר הנלמד? בקוד התייחסות גם למקצועות שבהם עירוב הפוליטי נדרש יותר כמו תקשורת, מדע המדינה ועוד וגם אז סביר והגיוני שהמרצים יביאו דוגמאות שונות מהחיים בצורה מאוזנת. למעלה מעשר שנים העברתי שיעורים באוניברסיטה ותמיד נזהרתי כמו מאש להביע את עמדותיי האישיות. נכון הוא שלימדתי מקצועות מדויקים ועדיין גם אני נדרשתי לדוגמאות מחיי היום יום ואם ממש לא הייתה ברירה דאגתי לאיזון בין העמדות וזאת מתוך התחשבות וכבוד לציבור הסטודנטים שעמד מולי.

סטודנטים באוניברסיטה תלויים במרצה, הוא הדמות הדומיננטית בשיעור וגם בעתידם במהלך שנות לימודיהם. יצירת אי נוחות אצל הסטודנטים מדעות המושמעות שאינן מסכימים אתן ואין ביכולתם למחות נגדם באופן מעשי אינה ראויה. הדברים שונים מהחלפת דעות בשיח חברי בו לכולם יש זכות זהה.

אני חווה תופעות דומות לא רק באקדמיה כאשר במפגש חברים לעתים יש רוב לדעה מסוימת ולא מכבדת את הזולת וקשה לעתים להיות כל הזמן במגננה. כאשר הדברים קורים במסגרת שאינה שוויונית הדברים חמורים פי כמה.

עיקר הבעיה לדעתי היא עירוב של המרצים בין החופש האקדמי לחקור לבין החופש של המרצה להביע דעות פוליטיות בשיעור. איש לא פוגע בחופש האקדמי אבל בהחלט החופש שלוקחים לעצמם חלק מהמרצים החורג מגבולות המחקר שלהם מקומם. בחלק מהחוגים "החופש האקדמי" הזה מוביל להשמצת המדינה ומוסדותיה, חבירה להחרמות כנגד המדינה ומוסדות המחקר שלה ובעיקר הוא בדרך כלל מכוון לצד אחד של המפה. אנשי השמאל כל כך משוכנעים בצדקת דרכם עד שאינם מסוגלים לראות עד כמה מעשיהם פסולים.

מעבר לכל יש כאן התנהגות שיטתית ההפוכה מחופש אקדמי בהשמעת דעה. מרצים רבים כולל נשיא אוניברסיטת חיפה תוקפים את פרופ' אסא כשר בדרך המהווה היפוך לעמדתם ההצהרתית. אין בהם שמץ של חופש אקדמי וכיבוד עמדתו של הזולת. לתחושתם בגלל שפוגעים בציפור נפשם הם מרשים לעצמם לתקוף כל מי שחושב אחרת מעמדתם, היכן החופש האקדמי? עד כמה טחו עיניהם מראות?

זו תופעה החוזרת שוב ושוב, אני זוכר כיצד השר פורז שהיה שר הפנים החליט לא לקיים את החוק ולא לאכוף את איסור פתיחת בתי עסק בשבת. כאשר נשאל על כך אמר שהחוק אינו הגיוני והוא מתנגד לו. בפני השר הייתה אפשרות להוביל לשינוי תהליך חקיקה אבל הוא העדיף פשוט לא לקיים את החוק, האם יש אבסורד גדול מזה?

יש חשיבות שהחופש האקדמי ישמר אבל החופש שנטלו לעצמם החוקרים לשלב את עמדתם הפוליטית במהלך הלימודים יאסר. מרצה שיוצא כנגד המדינה ומחרים את מוסדותיה אינו יכול לשרת בה וליהנות ממנעמיה. אדרבא יתכבד ויצא החוצה ויזרוק אבנים בכל כוחו..