הטקס הממלכתי ליום הזיכרון לחללי צה"ל בהר הרצל...שבעי תקלות אנו

כמו בכל שנה עליתי להר הרצל לאזכרה הממלכתית ולצערי ולצער משפחות שכולות רבות התקלות הטכניות חזרו על עצמם אף שהובטח ממשרד הביטחון שלא כך יהיה. מסתבר שמדינת ישראל מסוגלת לשלוח לחלל לוויינים, לבנות טנקים מתקדמים, להילחם באויביה על הקרקע ומתחת לה אבל משימה אחת ביום הקדוש הזה המדינה אינה מסוגלת לבצע. מערכת הגברה שתעבוד ללא תקלה במשך חצי שעה שזהו זמן הטקס.

באמצע התפילה (ולצער המשפחות לא באמצע הנאומים) התנתקה מערכת ההגברה לכעשר דקות. מרחוק ניתן היה לשמוע שהטקס ממשיך אבל להבין מה נאמר שם לא היה ניתן. זו השנה השלישית או הרביעית שאני מתריע על כך אבל שינוי אין. כמה מצער.

כמו בעבר הצעתי שבפרוטוקול הטקס יוחלט שאין להזכיר את כל המכובדים בשמם ובתפקידם שוב ושוב אבל גם כאן להד"ם. כל אחד מהנואמים מציין את רשימת המכובדים החל בנשיא, בראש הממשלה, ביו"ר הכנסת, בנשיאת בית המשפט העליון, בראש השב"כ, בראש המוסד, במפכ"ל המשטרה ועוד. למה לא לציין את האישיות הראשונה במעלה במקרה זה נשיא המדינה ולהוסיף לאחר מכן "מכובדי כולם". למה לייגע את הציבור הרחב שמתבקש לשבת כאשר כסאות אין ובני המשפחות כידוע בני שמונים ויותר. כיסא אחד לצד כל מצבה לחלוטין אינו מספיק.

נקודה אחרונה היא הצפיפות הרבה השוררת במקום שעות לפני הטקס. חלק מגרמי המדרגות בין החלקות נחסמו בגלל היכל הזיכרון שהוקם במקום. התוצאה ניקוז מרבית העולם להר בגרם מדרגות אחד או שניים. היקף הפוקדים את ההר עצום והוא עומד להערכתי על עשרות אלפים אם לא יותר. כולם נדחסים לגרם מדרגות זה שאפילו הפרדה בין העולם בו וליורדים אינה קיימת דבר היוצר פקק אנושי של חצי שעה ויותר ללא כל אפשרות לעלות או לרדת בין החלקות. מעבר לבעיה הביטחונית קיימת בעיה בטיחותית שפלא שעד היום לא הסתיימה באסון.

קצת יותר תשומת לב והבנה שהטקס הזה נועד בראש ובראשונה למשפחות השכולות, לחברים ולמכרים ולעשות ככל הניתן עבורם. באמת ששבעים שנה הם זמן מספיק ללמוד ולהשתפר.