איטרסים משותפים, זה טוב ולא רע

סוף סוף קם לנו נשיא אמריקני שמדבר ישירות והאינטרסים שלו מתלכדים עם האינטרסים של מדינתנו. במקום לשמוח יש תלונות ולמכביר.

אחרי שמונה שנות כהונה ארוכות מדי של קודמו אובמה שפעל בניגוד גמור לאינטרסים של עמו ובניגוד גמור עוד יותר לאינטרסים שלנו, משהו השתנה. מותר גם לנו להבין שלא כל הנוצץ זהב הוא. יופי חיצוני, רהיטות בדיבור, חליפות נאות, ריקודים עם אשתו על במת הבית הלבן, כולם נחמדים וכולם שובים את הלב אבל מנהגות לא נמדדת בפירוטכניקה צבעונית. ההסכם שהוביל אובמה יחד עם קרי נועד לחבב את האירנים על העולם ולאפשר להם להכין עצמם לעתיד לבעלות על נשק גרעיני לא בדיוק תורם לשלום עולמי. את מרבית השקרים והחתרנות המרושעת של איראן מול העולם סיפק ראש הממשלה נתניהו ממסכמים רבים שהובאו לארץ ע"י המוסד. והנה מי שקיבל פרס נובל לשלום (זוכרים? אובמה זכה בפרס הזה ואיש בעולם עד היום לא מבין על מה) מגדיל את הסיכוי למלחמה עולמית ומי שנלחם בתופעה הנשיא טרמפ נחשב ע"י אנשים מסוימים כמחרחר מלחמה.

האירופים בהלם לא כי טרמפ הפך עליהם את עולמם הפוליטי אלא בעיקר בגלל שהוא פוגע בעסקיהם הכלכליים. אירופה כבר שנים רבות מונעת מאנטישמיות גואה ומרצון לעסקים עם איראן. כך הגרמנים ידידנו מכרו נשק כימי לסאדם חוסיין לפני מלחמת המפרץ בחזקת "המתחיל במצווה אומרים לו גמור" וכל אספקת הצוללות מגרמניה לישראל הייתה מתוך רצון נוסף באותה המאה למרק את מצפונם.

זו האמת, זה העולם ואלו האינטרסים. אז אם יש נשיא אמריקני שמעביר את שגרירות ארה"ב לישראל אחרי דורות של נשיאים שהבטיחו ולא קיימו, במקום לשמוח אנו מצרים על המעשה. ואם יש נשיא אמריקני שמחליט להטיל סנקציות על איראן המרמה את העולם כולו וחוזרת על רצונה להשמיד את מדינת ישראל, במקום לשמוח יש ביננו מבקרים. כאמור עולם הפוך. יש ביננו שיהיו  מוכנים לבקר את כל מי שלימיננו ורק כדי שנקיים את המשפט "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו ".

האם אי פעם נבין ?