לעמוד מול הממונים עליך
|
צביקה זמיר
(321) בהזדמנויות שונות למדתי בחיי כי יש אומץ לב צבאי בו הגיבור מסתער תחת אש האויב ויש אומץ לב שאני מכנה אומץ לב אזרחי בו "הגיבור" עומד על דעתו מול הממונים עליו גם כאשר הם אינם מעוניינים לשמוע את דבריו, גם כאשר הם מנוגדים לעמדתם וגם ובעיקר גם קיימת סכנה לקידומו מול הממונים עליו.
אני עוקב כבר שנים אחרי ניסיונותיו הנואלים של זעירא שהיה ראש אמ"ן ערב מלחמת יום הכיפורים והודח מתפקידו ע"י וועדת אגרנט לייצר היסטוריה חדשה. זעירא הודח מתפקידו על חלקו במחדל הנורא של חוסר ההתראה על בואה של מלחמה ובעיקר על זחיחות הדעת והיוהרה שהפגין כלפי כל מי שחשב אחרת ממנו. במיוחד קשה לשמוע את טיעוניו ההזויים וניסיונו להטיל רפש באחרים במיוחד בצביקה זמיר ראש המסד בכל הקשור להפעלת מרואן כמרגל מצרי עבורנו. איך הצליח זעירא להיחלץ ממשפט על הסגרת זהותו של מרואן כפי שטענו רבים כולל השופט תיאודור אור שמונה לחקור את מקור ההדלפה איני יודע.
במוצאי כיפור צפיתי בתוכנית טלוויזיה שבה רואיין צביקה זמיר שהיה בעת מלחמת יום הכיפורים ראש המוסד ונדהמתי לשמוע את דבריו שעלו לדעתי לראשונה מפי צביקה זמיר במוצאי יום הכיפורים. זמיר סיפר כידוע כי טס ללונדון להיפגש עם מרואן ולאחר הפגישה שלח מברק ובו הודעה וודאית על פרוץ המלחמה ביום הכיפורים. לפתע מבלי שהתבקש ע"י המרואיין אמר זמיר (ציטוט מהזיכרון בלבד) "דיין היה אלוהים במערכת הביטחון, כאשר הבנתי שדיין ודדו בעמדה אחת החלטתי להישאר בלונדון ולא להביא אתי את הידיעה ולהתעמת מול דיין אצל גולדה ראש הממשלה ולהסתפק במשלוח המברק".
אישית הייתי המום גם כי המידע הזה לא היה מוכר לי עד אותו הרגע וגם ובעיקר לגבי המשמעות שלו. ראש המוסד יודע בוודאות על מלחמה קרבה והוא נשאר בלונדון הרחוקה ולא מגיע לארץ מחוסר רצונו להתעמת עם דיין?
בהזדמנויות שונות למדתי בחיי כי יש אומץ לב צבאי בו הגיבור מסתער תחת אש האויב ויש אומץ לב שאני מכנה אומץ לב אזרחי בו "הגיבור" עומד על דעתו מול הממונים עליו גם כאשר הם אינם מעוניינים לשמוע את דבריו, גם כאשר הם מנוגדים לעמדתם וגם ובעיקר גם קיימת סכנה לקידומו מול הממונים עליו. אני נלחם בהזדמנויות שונות בתופעה הפסולה הזו בא מנהלים ממנים אנשים הדומים לה בדעותיהם כדי "להקל" על חייהם.
בעיני מנהל אמור למנות את האנשים המוכשרים ביותר לתפקידם גם אם חייו יהיו מעט "קשים" בעבודתו. מי שעומד בראש מערכת גם אם אינה לאומית או גדולה צריך לשים תחתיו את מי שראוי למשרה ואדרבא שיאתגר אותו בדעות שונות. הזכות להחליט נמצא תמיד בידי הראש אבל להימנע מלהגיד את דעתך?
טוב היה אם מנהלים ברמות השונות יפנימו תפיסה זו גם במחיר חיים שאינן תמיד נוחים בניהול אבל יעודדו ויאפשרו לאתגר אותם בדעות אחרות.
איני ידוע אם הממשלה הייתה מקבלת החלטה אחרת בכל הקשור להתקפת מנע מול המצרים והסורים ערב מלחמת יום הכיפורים אבל התחושה שדברים אלו לא קרו בגלל חוסר רצון להתעמת עם משה דיין לא מובנת.
למען הסר ספק, מקומו של זמיר מובטח בהיסטוריה שלנו ולו רק בגלל המידע רב הערך שהביא על כוונת המצרים לצאת להתקפת נגד ב 14 באוקטובר ובפועל אפשרה לכוחות השרון שלנו להשמיד כמות גדולה של טנקים מצריים באותה התקפה ובכך אפשר את שינוי פני המערכה. משמעות הדברים שאמר לאחרונה מעוררת שאלות נוקבות.