בטחון ישראל אל מול עיתונאות מעניינת
|
(335) האם מתקיים האיזון בין צורכי הביטחון לעיתונאות טובה ומתי חל השינוי אצל הצבא?
לאחרונה צפיתי בשתי תוכניות, האחת "עובדה" של אילנה דיין ו והשנייה סדרה של אלון בן דוד על חיסולים של מנהיגי טרור.
הסדרה והסרט היו מעניינים ביותר ומרתקים. גם אלון בן דוד וגם אנשיה של אילנה דיין ובראשם גלעד טוקטלי יודעים את המלאכה. מה שהפתיע אותי הם אישורי הצנזורה לחשיפת פרטים רבים הן מהמבצע בחאן יונס שהתפספס והן מפרטי החיסולים השונים שאלון בן דוד הציג.
גם אני כמעודכן יחסית בנושאים המעניינים אותי מצאתי לא מעט פרטי מידע שלא פורסמו קודם לכן כמו השיוך היחידתי של חלק מגיבורי הסדרות ועוד. נשארה גם בלתי מפוענחת המוטיבציה של הצבא לאשר פרטי פרטים מהמבצע בחאן יונס. אילנה דיין ציינה כי קיבלה את התחקיר המבצעי של הצבא מהבצע שהוגדר כסודי ביותר, המתחקר הראשי האלוף ניצן התראיין בחפץ לב מן הסתם כי קיבל אישור מהצבא לעשות זאת וכל זה למה? הצבא ביצע מאות רבות של מבצעים חשאיים שנותרו עלומים גם אחרי שנים, מה הרוויח הצבא מפרסום הפרטים? כנ"ל לגבי החיסולים, האם תמו אויבי ישראל בעולם? האם לא נזדקק לשימוש בשיטות דומות בעתיד?
לטעמי שיקול הדעת של מקבלי ההחלטה לא היה מאוזן אלא אם כן כולנו היינו שותפים באיזה תיק הונאה שרק עוד שנים נגלה אותו.