אמא, שלוש שנים לפטירה, מאי 2023

עברה שנה ועוד אחת והנה אנחנו מתכנסים כאן בפעם השלישית לאזכרה. רוב שנותיה המקצועיים של אמא היו בין כותלי האוניברסיטה העברית בחוג לספרות עברית שהייתה מזכירתו. מזכירה קפדנית וישרת דרך, "יקית" כמו שנהגו לכנות אבל במובן החיובי. יודעת כל חוק ונוהל בע"פ ומיישמת אותם ללא סטייה וביושר רב. התכונה הזו באה לידי ביטוי בשאר תחומי החיים. כאשר אמא נדרשה לבשל לאבא מאכלים מסוימים עפ"י הנחיות הרופאים, עשתה זאת בדיוק רב עד שגם הרופאים לא האמינו שההצמדות להנחיותיהם שניתנו כאמירה כללית, יתורגמו לביצוע ככתבם וכלשונם.

אמא אהבה ספרות וספרים עוד בטרם הגיע לעבודה כמזכירה של החוג לספרות עברית. במעט הכסף שהיה לה בצעירותה היא הקצתה חלק ממנו לרכישת ספרים. אמא ואבא היו מנויים במשך עשרות שנים לספריית הפועלים שהיה מפעל יפה בו אחת לחודש המנויים היו מקבלים ספרי קריאה לביתם. אני זוכר את שני הכרכים הכחולים של קלוייזנר שרכשה עוד בטרם פרצה מלחמת העצמאות ואחד מהם קרוע בשדרתו מרסיס של פגז שחדר לחלון הבית ברחוב החבשים ("אתיופיה" של היום) שבו גרה ונעצר בדפי הספר. בהמשך השנים הספרייה המשותפת שלה ושל אבא גדלה והתרחבה ובכל מעברי הדירות דיללנו את הכמות בהסכמתם. בסוף חלק ניכר מהספרייה נתרם למוסדות שונים לאחר שחגית ואני בחרנו לנו את הספרים שרצינו שיישארו אצלנו.

לצד קריאת הספרים אמא אהבה מאוד לפתור תשבצים, משחקי מילים וחידות. אמא הייתה קונה חוברות תשבצים ופותרת אותם אחד לאחד, מן כשרון כזה שבא גם לידי ביטוי ביכולת האנגלית שלה. אמא ידעה לאיית כל מילה באנגלית גם אם שמעה אותה לראשונה וגם אם הייתה מהמילים הקשות האלו שאינך יודע איך לקרוא. אהבת השפה נשארה אצלה עד לתקופת חייה האחרונה וגם כאשר מרבית כישוריה ירדו, הייתה נוהגת לקרוא מילים בשלטים ובכל מקום בו ראתה אותם.

חֲבָל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין

אמא הלכה לבית עולמה בשבת, ט"ו באייר תש"פ,  9 במאי 2020 כשהיא בת 92, שבע שנים לאחר פטירתו של אבא לו הייתה נשואה 63 שנים.

יהי זכרה של אמא ברוך ומבורך