זה או אנחנו או הם

עברו כבר שלושה חודשים וחצי מאז השבת השחורה ב-7 באוקטובר 2023. לתחושתי ככל שהזמן עובר מעשי הזוועה שביצעו מחבלי החמאס באזרחים, בנשים בתינוקות וגם בחיילי צה"ל מתעמעמים, זה הצורך האנושי לשמור על נורמליות. מאידך השכחה יוצרת החלטות שסכנתם רבה.

על הפרק עומד הצורך הדחוף לשחרר את החטופים. ברור לכולם שבכל יום שעובר הם סובלים מהשפלות, עינויים ומעשי אונס לצד הרעבה מכוונת ופגיעה נפשית.

בהפגנות דורשים בני המשפחות של החטופים החזרתם "עכשיו" ו"בכל מחיר".

המילה עכשיו מתארת לכאורה מצב בו הממשלה מחזיקה את החטופים בחדר סמוי והדרישה הם שישוחררו מהחדר שעל פתיחתו שולטת הממשלה "עכשיו" ולא בעוד שבוע. המילים "בכל מחיר" אומרות כי אין מחיר לשחרורם שאינו לגיטימי וראוי. ליבי עם בני המשפחות אבל חייבים להגיד שאין דבר בחיים של כולנו "שאין לו מחיר" גם חיי אדם.

כדי למנוע תאונות דרכים ראוי היה שכל כבישי המדינה יהיו בעלי שמונה מסלולים ללא צמתים וללא שיפועים. טכנית זה אפשרי אבל העלות של סלילת כבישים כאלו לא תשאיר תקציב לבתי חולים. שחרור החטופים תמורת שחרור כל האסירים הביטחוניים תביא על מדינת ישראל אסון שממדי האסון ב-7 באוקטובר יתגמדו לעומתו. מה היו עושים מקבלי ההחלטות ובראשם ביבי בעת שחרור שליט אם היו יודעים שתמורת כאלף ומאה מחבלים נקבל גל טרור חמאסי שיונהג כולו ע"י משוחררי עסקת שליט. האם היו מאשרים אותה? האם חייו של החייל גלעד שליט ראויים מול 1200 נטבחים ועוד למעלה מחמש מאות חיילים? זו שאלה קשה וגם התשובה שלה אינה קלה אבל היא נועדה להבהיר שהמושג "בכל מחיר" אינו אפשרי. לכל דבר יש מחיר ומדינה צריכה לחשוב גם על המחירים העתידיים למעשיה. אם נדע היום שנקבל את 136 החטופים שלנו שחלקם חללים ובתוך שנים ספורות נחווה שואה שמלחמת חרבת ברזל תראה קלה לעומתה האם הדרישה לשחרור "בכל מחיר" תתקבל?

לצד הדילמה הבלתי אפשרית הזו, יש לזכור שאנו מתמודדים לא רק עם הרוצחים של החמאס אלא גם עם רוצחי החיזבאללה, מחבלים ביהודה ושומרון, מיעוט מערביי ישראל שהתנהגו בצורה מחליאה באירועי שומר החומות, איראן המצהירה על רצונה וכוונתה להשמיד את מדינת ישראל על תושביה ועוד ועוד. היחלשותה של המדינה תאותת לכולם שזה הזמן לחסל את הרעיון הציוני בארץ. הדרך היחידה למנוע מצב זה היא ניצחון והרס חסר פרופורציות בתולדות המזרח התיכון שיהלום את מעשי הזוועה של ה-7 באוקטובר.

אנחנו חייבים להיות נחושים ולהפסיק עם המוסר הכפול המערבי. הביטוי "בלתי מעורבים" נכון כל עוד אנו משתמשים בו ביושר. החמאס הרצחני הנאצי עלה לשלטון ברוב של למעלה משישים אחוז מתושבי הרצועה. אלפים השתוללו משמחה בעת שהחמאס חזר עם החטופים שלנו לשטח הרצועה. בסקר שנערך רק בשבוע שעבר התברר כי למעלה מ-80 אחוז מתושבי יהודה ושומרון תומכים במעשי הרצח שאירעו ב-7 באוקטובר. מרבית "הבלתי מעורבים" הם תומכי חמאס רצחניים לא פחות ממנו. אז יש "בלתי מעורבים" כמו רבים מערביי ישראל, מצוותי רפואה בבית חולים ובבתי מרקחת שהתנהגותם היא של בני אדם ויש "בלתי מעורבים" שבהתנהגותם הם רוצחים גם אם טרם ביצוע רצח בידיהם.

"זה או אנחנו או הם" אמר חיים ילין מקיבוץ בארי בשבוע הראשון של המלחמה. אין משפט נכון וצודק מזה ורק השמדה של החמאס ותומכיהם תמנע שואה נוספת עלינו. רבים מאתנו שכחו את עוצמת הזוועה שהתגלתה בתחילת המלחמה כי המוח האנושי מסרב לזכור למען החיים הנורמליים בעתיד, אבל השכחה הזאת היא טובה לנפש שלנו בהווה אבל מסוכנת לקיום שלנו כאן בעתיד.

כמעט כל מפקדי צה"ל ברצועה והחיילים המתראיינים מבקשים "אל תעצרו אותנו, תנו לנו לסיים את המלאכה". ארה"ב לוחצת עלינו לחץ קשה ולא ראוי. כל מה שהיא עשתה בלחימתה מול כוחות הרשע היא מונעת מאתנו ועוצרת משלוחי תחמושת ונשק כדי להשיג את מטרותיה הלא ראויות. זה העת לעמוד על שלנו ועל תמצית קיומנו.

זה הקיום שלנו של העם היהודי וזו העת להזכיר לכולנו את חובותינו לילדינו, לנכדנו ולדורות הבאים.

ולתוקפנות יש מחיר

וכל מה שכתבתי על "חרבות ברזל"