לאבא ביום השנים עשר לפטירתו – ינואר 2025

ושוב חלפה שנה והמלחמה עדיין לא הסתיימה,

החטופים החיים הוחזרו וחלל חטוף אחד גאוילי עדיין שם.

השבוע באחד משיטוטי במסגרת ההליכה היומית נתקלתי בסטיקר לזכרו של אחד החיילים שנפלו בראשית המלחמה, יוסי הרשקוביץ, שהיה מנהל בתיכון אורט פלך בנים בירושלים. על הסטיקר היתה אמרה שנהג להשתמש בה בחייו: ""השאלה היא לא מה מגיע לי, אלא איך אני בכל רגע ורגע יכול לתת יותר למען העם והמדינה". כשראיתי את הסטיקר נזכרתי בשלט שהיה תלוי במשרדך מעל שולחנך ובו אמרה דומה שצוטטה מנאום הכניסה לתפקיד של הנשיא קנדי: "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך".

כמה שהמשפט הזה התאים לך וכמה פעלת על פיו כל חייך. התנדבת למחתרת ההגנה בגיל חמש עשרה, משם התנדבת לצה"ל בעת מלחמת השחרור בה נפצעת וגם הומלצת לצל"ש שאושר אבל לא הוענק, ומשם לשרות מילואים ממושך שכלל המון המון ימי מילואים, מבצעים ומלחמות. מבצע סיני בה כבר היית מ"פ, במלחמת ששת הימים בה כבר מונית לסמג"ד, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים בה שרתת כסמג"ד ולאחר מכן כמג"ד. מלחמה בה יחד עם ידיד הנפש שלך יונתן בלינקוב הלכתם לחפש אותי הנעדר. מבצע שלום הגליל ועוד ועוד. השתחררת משרות מילואים בגיל 68.

לצד העשייה הביטחונית פעלת רבות ברוח "מה אני יכול לעשות עבור המדינה" והקמת כבישים, מחלפים, גשרים ומבני ציבור, לא לבדך כמובן אבל ברוח הניהול המשותף שלך תוך יחסי רעות וחברות עם העובדים והמנהלים שהיו כפופים לך, יהודים כערבים, ייצגת דור אחר שנעלם, דוברי עברית על בוריה בעין וחית, דוברי ערבית על בוריה וגם דוברי אידיש. דור של שיתוף וכיבוד הדדי במעשה ולא רק בדיבור ולצד כל אלו אני זוכר היטב איך אמרת לי לפני המון שנים בהתרעמות על הממשלה שאינה מבינה את המנטליות הערבית ושוגה שוב ושוב במעשיה. אני אימצתי לעצמי ביטוי שהמצאתי ברוח הדברים "הם מדברים ערבית ואנחנו מדברים מערבית" ממש לא אותה שפה על אף הדמיון באותיות המילים.

אני זוכר בגעגוע את הנסיעות המשותפות שלנו, איך לקחת אותי כילד בסוף היסודי ולאחר מכן בתיכון יחד אתך למקומות עבודתך. איך נסענו ליריחו שהיה לך שם משרד והעובד הערבי כיבד אותנו בקפה שחור ובכוס מים קרים. נסיעות ברחבי יהודה ושומרון לשטחים שהיו בהם עבודות עפר "דיר דיבוואן", "טובאס" שם קנית לנו "חמלא מלאנה" כביש פשחה-עין גדי שבו גם סידרת לי עבודה בין התיכון לצבא ועוד ועוד מקומות ונסיעות משותפות. קצרה היריעה מלספר עכשיו אבל לפחות הזיכרונות קיימים.

נוח בשלום על משכבך והיה מליץ יושר למשפחה ולעם ישראל בשעתו הקשה.