מאבק הרופאים

לצד מאבק הרופאים ובהתדיינות בינם לבין האוצר נשכחו כמה עובדות יסוד שיש בהן כדי להשפיע לדעתי על המאבק כולו.

בעשרות בתי חולים בארץ מפירים את חוק שעות עבודה ומנוחה יום יום ושעה שעה. העסקת המתמחים בדרך של משמרות רצופות נוגדת את החוק והטיעון היחידי להעסקתם בדרך זו מזכיר את טיעונו של המם כף בטירונות "אני אגרום לכם לזחול כי גם אותי הזחילו".

שיתוף הפעולה של עשרות שנים בהנצחת שעות תעסוקה שערורייתיות מקוממת ובמקום לתקוף את הבעיה עצמה ולהגן על בריאותנו האזרחים, הופך הדיון הציבורי לדיון האם מוצדק לשלם משכורת כזו או אחרת לרופאים.

אז ראשית כפי שציינתי אין זה חוקי להעסיק אדם בלי קשר מה תפקידו שעות רבות כל כך ברציפות. שעות העבודה של נהגי משאיות או נהגי אוטובוסים מפוקחות בחוק וזאת כדי להגן על שלום הציבור, הן הנוסעים אתן והן אלה שבסביבת הכביש למען לא יפגעו כתוצאה מחוסר ערנות של הנהג הנוהג שעות רבות ברציפות. מסתבר שעל דעת משרד הבריאות נהג משאית עלול לגרום נזק רב יותר ממנתח בחדר הניתוח. על זה יקפידו בשעות עבודה ועל זה יעצמו עיין.

שנית העניין המקצועי רפואי. דווקא במקצוע זה בו יש הכרה מעמיקה בתכונות הגוף האנושי ובהבנה מה ניתן לדרוש ממנו ומה לא, משתפים הרופאים פעולה ומסכימים לעבוד שעות רבות כל כך ברציפות. נכון, את המתמחים לא שואלים אבל מה עם הרופאים הבכירים המנחים אותם, מדוע הם אינם מתקוממים? מדוע הם אינם משביתים את המערכות שהם אחראים עליהם? איני מוצא טיעון אחר להוציא טיעונו של המם כף המטרטר את הטירון.

ובאשר לשכר, ציבור הרופאים מורכב משתי אוכלוסיות שצרכיהן שונים ואולי אפילו מנוגדים. הרופאים הצעירים צריכים ורוצים לעבוד בהיקף שעות סביר ונורמלי ולקבל שכר ראוי כיאה להשכלתם ולאחריות המוטלת עליהם. הרופאים הבכירים (ברובם) פחות מתעניינים בהיקף התורניות שאותם הם אינן עושים (יש יוצאים מן הכלל). האם ידעתם למשל כי בתל השומר סופי השבוע שמורים למתמחים בלבד? לרופאים הבכירים נוח שחזית המאבק נעשית ע"י הרופאים הזוטרים, זה מצטייר טוב יותר בעיני הציבור, שעות עבודה מטורפות ושכר זעום. אבל הרופאים הבכירים חייבים וצריכים לחשוב גם על הרפואה שאנו האזרחים מקבלים. הם צריכים לחשוב שכל אזרח ראוי לקבל יחס טוב ומקצועי מרופא ערני ולא כזה שנרדם במהלך השיחה אתך (אני יכול להעיד על כך). אנו זקוקים לרופא ששיקול הדעת החשיבתי שלו ובוודאי מיומנותו המעשית נובעים מערנות מלאה ומחדות מחשבה, שניהם בלתי אפשריים לאדם עייף עד כלות. מותר גם לחשוב על חייו של הרופא הצעיר שמגדל במקביל משפחה וילדים קטנים, האם הרחקתו מהם סבירה? האם היא אנושית?

הרופאים הבכירים חייבים לדרוש שעות עבודה הנהוגות לכלל עובדי המשק עם תגמול ראוי ולצד זה הגדלת מספר הרופאים עפ"י צרכי המערכת.

אולי צריכים הרופאים המתמחים להקים ארגון פרופסיונלי ולתבוע את בתי החולים והמדינה על הפרת חוק שעות עבודה ומנוחה?

כל עוד הדגש המרכזי יהיה על שכר, הרפואה תפסיד וגם אנחנו הנזקקים לשרותיה.