דברים לשלושים מפי יהודה נוימן מקיבוץ עין צורים

עברו שלושים יום שדוד יוסי איננו אתנו, כן כך קראו לו הילדים "דוד יוסי".

אני הכרתי את יוסי כאשר גם אני הצטרפתי למשפחת סלומון. כבר במפגשים הראשונים שלנו מצאנו שפה משותפת על נושאים שונים ובמיוחד על הנוסטלגיה של מלחמת השחרור כאשר יוסי וגם אני נלחמנו באותה מלחמה, אומנם כל אחד בגזרה ובמקום אחר, יוסי בירושלים ואני בגוש עציון אשר הייתה העמדה הקדמית של ירושלים, אולם ההווי היה דומה בכל החזיתות.

כאשר אדם נפטר אנו אומרים "הלך לבית עולמו" והשאלה הנשאלת האם יש שם כל כך הרבה עולמות שכל אחד הולך לעולם שלו?

אלא כל אחד הולך לעולם שהכין לו בימי חייו, יוסי הכין לו עולם של יושר של צדק של עזרה לזולת, עולם של סלילת דרכים וכבישים שעם ישראל יכול לנוע בהם בבטחה, לעולם כזה הלך יוסי.

עקב עבודתו של יוסי במע"ץ היה מגיע מדי שבוע שבועיים לאשקלון ולא היה פעם שפסח עלינו אלא  בא לבקר אותנו בדרכו לאשקלון או בחזרה וככה הכרתי חברם של יוסי אשר היו מצטרפים אליו.

לפני מספר שנים עקב אירוע מסוים (הוצאת ספרי "בדרך") כתב לי יוסי מכתב מאוד מרגש והוא מסיים את המכתב בקטע שיר ידוע שכתב עודד פלדמן. שם השיר "מוכרחים להמשיך לנגן" ואני מצטט:

"מדי פעם בפעם פוקע מיתר

וממשיכים לנגן על מיתר אחד פחות

ועוד מיתר אחד פחות

ומיתרים פקעו ולא חזרו חלק חזרו וימשיכו לנגן

מפני שאת המנגינה הזאת

אי אפשר להפסיק

מוכרחים להמשיך לנגן..."

יוסי בלעדיך אנו ממשיכים עם מיתר אחד פחות אבל נמשיך לנגן במיתרים האחרים והנוספים.

יוסי השארת אחריך משפחה יקרה של בנים ובני בנים וזכית גם לנינים והם ימשכו לנגן מפני שאת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.

לילדיך היקרים חגית, עפר ובני משפחתך

זכיתם באבא ובסבא איש שלום, ישר ובעל מידות

נוח בשלום על משכבך שינעמו לך רגבי אדמת ירושלים אשר עליה נלחמת ואהבת