לזכרו ולכבודו של מוני ניצני מג"ד 79 במלחמת יום הכיפורים

עפר דרורי 08.04.2019 22:15
מוני ניצני

מוני ניצני


השבוע הונצח מוני ניצני בלבנת זכרון כמו שאר חללי צה"ל ובאותה הזדמנות תוקן גם החוסר של מוני מאתר יזכור.



בחנוכה האחרון (דצמבר 2018) שהוא חג המסמל את הגבורה של עם ישראל התקיים טכס לכבודם של מי שקיבלו את עיטור הגבורה בצה"ל ובמשטרה בהיכל הגבורה החדש שבהר הרצל.

השתתפתי בטקס כמוזמן של תלמה לין ניצני, אשתו של מוני ניצני המג"ד שלו במלחמת יום הכיפורים.

בסוף הטקס הלכנו לחפש את שמו של מוני בקיר ההנצחה במקום של אלו שנפטרו כתוצאה משרותם ולא מצאנו.

בחודש שעבר תוקנה הטעות ושמו של מוני הונצח בלבנת זכרון כמו שאר חללי צה"ל.

באותה הזדמנות תוקן גם החוסר של מוני מאתר יזכור.

בדף היזכור של מוני נכתב:

בן אסתר ויוסף צ'צ'יק. נולד בי"ז בטבת תרצ"ז (31.12.1936) בכפר חיטים הסמוך לכינרת, המושב השיתופי הראשון בארץ שהוריו היו ממייסדיו.

שלמה (מוני) גדל בתנאים קשים, כשבילדותו טרם חובר היישוב לחשמל ולמים זורמים. הוא רכש ערכים של צניעות חומרית, עבודה קשה, חברות נאמנה וערבות הדדית, כשבמקביל טיפחו המתיישבים אקלים של חיי חברה עשירים, ספוגים בחיי תרבות ורוח מגוונים.

אחרי סיום התיכון למד שנה ב"מדרשת רופין", שם למד לעומק את נושא המיכון החקלאי. מטרת חייו הייתה להתגייס ליחידה מובחרת, ואחר כך להקים משק חקלאי בכוחות עצמו.

בקיץ של שנת 1955 התגייס לנח"ל המוצנח. כבר מתחילת שירותו התנסה בפעולות תגמול שונות. בסתיו 1956, ימי מלחמת סיני, השתתף בקרב ה"מיתלה". בקרב הקשה נפצעו או נהרגו כל מפקדיו. מוני לקח על עצמו את הפיקוד, ארגן אש נגדית, פינה פצועים, חזר לקרב והביא לשינוי בגזרה בה נלחם.

על פעולותיו אלה זכה ב"עיטור הגבורה". בתעודה נכתב: "בשעת הפעולה במצָרים במסגרת 'מבצע קדש' נפתחה אש חזקה על הזחל"ם בו פיקד סמל שלמה ניצני. נהג הזחל"ם נהרג מיד. סמל שלמה ניצני לקח את הגה הזחל"ם ובאש החזקה נסע קדימה, חילץ מספר פצועים שנפלו מזחל"ם שנסע לפניו, העלה את הפצועים לזחל"ם וכל זאת תחת אש כבדה של האויב. לאחר מכן הפעיל מספר כלי נשק, שהיו בידי הפצועים, נגד עמדות האויב ושיתק אותן. על ידי פעולה זאת הציל חיי פצועים, וחיי חיילי יחידתו".

אחרי המלחמה עבר קורס קצינים, וסיים את השירות הסדיר בדרגת סגן.

אחרי השחרור מצה"ל נשא מוני לאישה את חברתו, זוהר מיכאלי, ועבר לקיבוצה, אפיקים. שם נולד בנם הבכור - נועם. משם עברה המשפחה ל"חוות מקורה" בכרמל, שם נולדה בתם - רון.

בתום ארבע שנות עבודה קשה בחווה, מאחר שלא קיבלו שטח אדמה להקמת משק חקלאי משלהם, חזר מוני לשרת בצבא הקבע. הוא נשלח כנספח צבאי לקונגו, כדי לסייע בהקמת צבא המדינה. המשפחה חיה שם פרק זמן בו מוני, אשר הקים צבא מאומן מוכן, יצא בראש החיל למלחמה. הם ניצחו את הפולשים באופן כה מרשים עד שנשיא קונגו עיטר אותו באות הכבוד הגבוה ביותר של המדינה, שבדרך כלל אינו ניתן לזרים.

כשחזרו לארץ הספיק מוני להשתתף בקרבות האחרונים של מלחמת ששת הימים. אחר כך הוצב בבקעת הירדן ולחם במסתננים, בהמשך פיקד על קורס מפקדי כיתות.

בהמשך דרכו גויס לשריון, והתנה את גיוסו בכך שיותן לו להתנסות, לפני הכניסה לתפקיד, בכל המסלול שעובר שריונאי: מוני פשט את דרגותיו ולמד את כל המקצועות שלומד שריונר, כולל סדנת שריון וקורסים ברמות הפיקוד השונות. בסוף שנת 1972 קיבל את הפיקוד על גדוד שריון 79. הוא נכנס לתפקיד המג"ד ברצינות ובקפדנות שאפיינו אותו. בלילות ארוכים ללא שינה קרא את התיקים האישיים של כל פקודיו כדי להכירם היטב, והקפיד על אימון מלא של כולם.

כחייל רגלי מצטיין ידע מוני ללמוד הרבה ממה שראה בשטח, וכך הבין, בסיור בגבול מצרים כמה ימים לפני יום הכיפורים תשל"ד (1973), כי עומדת לפרוץ מלחמה. הוא עדכן את אנשיו, וערב המלחמה הגדוד כולו ישב בטנקים מצוידים ומוסווים, בכוננות מלאה. כך, כשפרצה מלחמת יום הכיפורים אנשיו לא נפגעו מהפצצות המצרים, ומיד החלו לשעוט לעבר תעלת סואץ. על אף שנתקלו באש קטלנית, עלו על מארבים וספגו אבדות כבדות המשיכו הלאה והצליחו להציל את חיי רבים מיושבי המעוז על גדת התעלה. מוני, חשוף בצריח, פיקד בקור רוח על חייליו, על הוצאת הפצועים ועל חידוש המלאים.

לחימת הגבורה של מוני נמשכה כיממה ללא הפסקה. ביום השני למלחמה, יום ראשון י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), הוא נפגע בראשו מפגז ונפל לתוך הטנק. חבריו חילצו אותו והוא פונה לבית חולים "סורוקה" בבאר שבע. בבית החולים החל קרב ההישרדות של מוני, שנמשך לאורך כל חייו.

על לחימתו ופיקודו בקרבות מלחמת יום הכיפורים זכה מוני ב"עיטור המופת". בתעודה נכתב: "הכוח שבפיקודו ביצע התקפות חוזרות ונשנות על ראש הגשר המצרי שבגזרה, ובכך שיבש ובלם את מאמץ הצליחה המצרי. מספר הנפגעים של הכוח היה רב. סא"ל שלמה ניצני בעצמו שקד לחלץ את נפגעיו, על אף האש הכבדה של האויב. הוא נפצע קשה תוך כדי קרבות הבלימה. כושר מנהיגותו, עמידתו האיתנה, אומץ לבו וקור רוחו נסכו ביטחון בקרב פקודיו וחיזקו את רוחם".

מוני השתחרר מהצבא בדרגת סגן-אלוף וניגש להגשים את חלומו הגדול - הקמת משק חקלאי. המשפחה רכשה משק במושב משמרת, שם שתלו עצי פרי (אבוקדו, אפרסמון ועוד) והקימו חממת פרחי גרברה – הכול בעבודה עצמית של בני המשפחה ובעזרת חבריו מהצבא. הם הצטיינו בגידול הגרברות, והפכו למדריכים חקלאיים בכל האזור וליצואנים מצטיינים. בנו מיכאל נולד חודשיים אחרי פציעתו הקשה.

חרף פציעתו נאבק מוני כל הזמן להישאר פעיל בגוף ובנפש. הוא ואשתו טיילו הרבה בארץ, כן היה שומע חופשי של שיעורי היסטוריה וספרות באוניברסיטת ירושלים וב"מכון אבשלום".

המשבר הגדול בחקלאות בשנות השמונים פגע במשק קשות ואילץ אותם למכור אותו. הם בנו בית בקיסריה.

בשנת 1999 נפטרה זוהר, אשתו של מוני, והוא נשאר בגפו לטפל בבנו בעל הצרכים המיוחדים, בבית ובעיקר – בבריאותו, עומס שדרש ממנו משאבי נפש בלתי פוסקים. הבן מיכאל נפטר בקיץ 2007.

בינואר 2007 פגש מוני את תלמה לין מקיבוץ משמר העמק והם נישאו. בשנים הבאות חוו אהבה גדולה, למדו ביחד, שמעו קונצרטים וטיילו בארץ ובחו"ל.

בסוף שנת 2010 חווה מוני אירוע בריאותי קריטי. מאז הידרדר מצבו עד שגופו לא עמד יותר בתוצאות הפציעה הקשה. הוא נפטר בכ' בתשרי תשע"ג (6.10.2012), יום השנה למלחמת יום הכיפורים.

מוני היה בן שבעים ושש בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים.

על מצבתו נכתב: "בעל עיטור הגבורה ועיטור המופת. איש האדמה, לוחם ומשורר".

 

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)

אותות ועיטורים - תאור המעשה

סא"ל שלמה ניצני

גילה אומץ לב

בשעת הפעולה במצרים, במסגרת "מבצע קדש" נפתחה אש חזקה על ה-זחל"ם בו פיקד סמל שלמה ניצני. נהג ה-זחל"ם נהרג מיד. סמל שלמה ניצני לקח את הגה ה-זחל"ם ובאש החזקה נסע קדימה. חילץ מספר פצועים שנפלו מ-זחל"ם שנסע לפניו, העלה את הפצועים ל-זחל"ם וכל זאת תחת אש כבדה של האויב. לאחר מכן הפעיל מספר כלי נשק, שהיו בידי הפצועים, נגד עמדות האויב ושיתק אותן. על-ידי פעולה זאת הציל חיי פצועים, וחיי חיילי יחידתו. על מעשה זה הוענק לו עיטור הגבורה.

משה דיין 
שר הביטחון

ניסן תשל"ג 
אפריל 1973

סא"ל שלמה ניצני

שימש מופת

ביום 6 באוקטובר 1973 פיקד סא"ל שלמה ניצני על גדוד טנקים, בגזרה שמול העיר איסמעיליה. הכוח שבפיקודו ביצע התקפות חוזרות ונשנות על ראש הגשר המצרי שבגזרה ובכך שיבש ובלם את מאמץ הצליחה המצרי. מספר הנפגעים של הכוח היה רב. סא"ל שלמה ניצני בעצמו שקד לחלץ את נפגעיו, על אף האש הכבדה של האויב. הוא נפצע קשה תוך כדי קרבות הבלימה. כושר מנהיגותו, עמידתו האיתנה, אומץ ליבו וקור רוחו נסכו ביטחון בקרב פקודיו וחיזקו את רוחם. על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת.

רב אלוף מרדכי גור 
ראש המטה הכללי

אייר תשל"ה 
מאי 1975


לזכרו ולכבודו של מוני ניצני מג"ד 79 במלחמת יום הכיפורים


לזכרו ולכבודו של מוני ניצני מג"ד 79 במלחמת יום הכיפורים


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה