פרשנות | המצפן הערכי של המפקד: חובת ההמלצה לעיטורים ככלי לשימור מורשת הגבורה

המאבק על הצדק ההיסטורי מתחיל בשולחן המפקד, הנדרש לפעול על פי לשון החוק וביושר מקצועי כדי למנוע עיוותים וייסורי שאול של עשרות שנים עבור לוחמיו.

בימים אלו, כאשר הדי הקרבות של מלחמת "חרבות ברזל" עודם מהדהדים, ניצבים מפקדי צה"ל בפני אחת המשימות המוסריות והערכיות המורכבות ביותר בשירותם: הגשת המלצות לעיטורים ולצל"שים. תהליך זה אינו רק הליך ביורוקרטי או הבעת הערכה אישית ללוחם, אלא הוא מהווה את המצפן הערכי ליחידה כולה ולצבא כולו, המגדיר כיצד יש לנהוג במצבי קיצון. על המפקד להבין כי עיטור רשמי הוא הגורם המכניס את סיפור הגבורה לדפי המורשת הלאומית, ובלעדיו, מעשי גבורה עילאיים עלולים להישכח בתהום הנשייה של ההיסטוריה הצבאית.

על המפקדים ללמוד מטעויות העבר כדי להימנע מעוולות מתמשכות. ההיסטוריה מלמדת כי המלצה שלא הוגשה במועד, או כזו שטורפדה בשל שיקולים לא עניינים, גוררת אחריה שנים של ייסורי שאול ומאבקים מתישים של לוחמים המנסים לזכות בהכרה המגיעה להם. מדיניותו הקשוחה של הצבא בנושא תיקון טעויות עבר הופכת כל החלטה של מפקד בשטח לקריטית; מפקד שאינו ממליץ בזמן, עלול לגזור על פקודו מסלול של תסכול שבסופו, במקרה הטוב, תוענק תעודת הערכה שאינה מהווה תחליף ראוי לעיטור המקורי.

אחריותו של המפקד היא להיות אקטיבי ויזום בתהליך איסוף המידע. בלהט הקרב, המפקד אינו יכול להימצא בכל מקום, ולכן עליו לתחקר את מפקדי המשנה ולערב את החיילים עצמם בתהליך. חובת ה"אבהות" חלה גם על לוחמים מיחידות חיצוניות שסופחו לכוח; על המפקד לוודא כי לוחמים אלו אינם נופלים בין הכיסאות וזוכים להכרה על מעשיהם תחת פיקודו. באופן דומה, יש לוודא כי חיילים שנשלחו לסייע ליחידות אחרות לא יקופחו בדירוג העדיפויות היחידתי. המלצה צריכה להיכתב כמאמר מקצועי לכל דבר – מנומקת, ברורה ומובנת מאליה ללא צורך בהסברים בעל פה, ובכך להבטיח שתזכה להתייחסות רצינית בוועדות הסינון.

על המפקד הממליץ להפגין אומץ לב אזרחי ולא להפוך לשופט או לתליין של ההמלצה בטרם עת. אין מקום למגבלות שרירותיות כמו הענקת עיטורים לחללים בלבד או הימנעות מהמלצות בשל חשש מביקורת פנים-יחידתית על "טבלאות צדק". עליו לפעול על פי חוק העיטורים של צה"ל משנת 1970 ככתבו וכלשונו, תוך שימוש בכלל קשת העיטורים – גבורה, עוז ומופת. 

המציאות שבה נמנע הצבא מלהעניק את עיטורי הגבורה והעוז במשך עשורים היא עוול מוסרי שניתן לתיקון רק אם המפקדים בשטח ימליצו על פי הגדרות החוק ולא על פי "מה שנהוג". בסופו של יום, תפקיד המפקד הוא להגיש את האמת המבצעית כפי שנחוותה, ולהשאיר את מלאכת התכלול והסינון לדרגים שמעליו.

מקור הכתבה