סיפור הגבורה של אמנון זעיר (רודי)

לסיפור הגבורה של אמנון זעיר נחשפתי בעת מחקר על גיבורי תש"ח שאני מקיים בשנים האחרונות. במסגרת זו איתרתי את מסמכי ועדת אותות ההצטיינות של צה"ל מ-1949 ומתוך אלפי מסמכים בניתי רשימה הכוללת את כל 1280 החיילים אשר אושרו בוועדה לקבלת אות גבורה בשבע רמות של גבורה.

אחד המקרים היותר מאתגרים היה של "רודי". בדרך כלל במסמכים יש שם פרטי ושם משפחה, גם אם לעתים ברמת כתיבה שאינה קריאה, שאינה מאפשרת לזהות את השם, אבל אצל רודי היה רק שם, שהיה ברור שהוא כינוי. בכל החיפושים שלי לא מצאתי פענוח לשם. נעזרתי במקורות שונים וגם בספרים על התקופה, ברשימות אינדקסים ועוד ועדיין "רודי" נשאר "רודי". כן מצאתי עדות שהיה לו קשר לים המלח אבל וותיקי וחוקרי ים המלח לא הכירו את השם, יתרה מזו, בים המלח הייתה יחידה של הפלמ"ח ואילו רודי לא השתייך בשום שלב לפלמ"ח אלא לחטיבה 6 בירושלים, כדי להקשות על פיצוח הבעיה ברישומי הוועדה צוין שדרגתו סגן בעוד שדרגתו הנכונה הייתה סא"ל. מי שסייע לי בפתרון היה ד"ר משה ארנוולד חברי מיחידת אית"ן של צה"ל והיסטוריון ידוע על ירושלים בתש"ח. הוא זה שמסר לי את המידע החשוב שרודי הוא אמנון זעיר והיה מפקד של המקומות המנותקים. משם הפתרון התגלגל מהר בעיקר הודות לאריאל שיבולת מארכיון גן שמואל אשר בטובם סרקו לי כמה דפים מהספר שכתב "וינה-גן שמואל" וערכה דליה אמוץ-ויסלר. גם נדב מן היה חוקר שפניתי אליו וגם ממנו קבלתי במקביל קצה של חוט.

את סיפור חייו המרתק של אמנון זעיר יספר אילן לב אחיינו אני רוצה להתמקד בסיפור גבורתו. סא"ל אמנון זעיר היה אחד מאחד עשר סגני האלופים הראשונים של צה"ל, רובם היו מפקדי החטיבות הראשונים והוא קיבל את הדרגה הגבוהה בשל כישוריו יוצאי הדופן. בן גוריון שלא רווה נחת ביחסיו עם מפקד מחוז ירושלים דוד שאלתיאל שלח את זעיר להיות סגנו של שאלתיאל אבל זעיר הרגיש שהמינוי הזה לא מתאים והציע לשאלתיאל לבחור לו סגן ירושלמי בקרבת אזור הפעולה של החטיבה.

מכל מקום זעיר נשלח לצפון ים המלח לטפל בנקודות המנותקות שהיו "בית הערבה" ומפעלי ים המלח. זעיר מציין בספרו כי הוא נשלח ע"י גלילי שהחליף את יעקב דורי שהיה הרמטכ"ל אבל חולה לפתור את בעיית ים המלח. לדברי גלילי יש בעיה עם מפעלי ים המלח היות וזוהי חברה משותפת יהודית ובריטית והגיע לארץ נציג החברה הבריטי עם רצון לנהל משא ומתן עם עבדאללה מלך ירדן להפוך את שטח המפעלים לשטח ניטרלי שלא יפגע מהמלחמה. זעיר נשלח למפעל כדי למצוא פתרון לבעיה. ההגעה ליריחו הייתה בטיסה היות והכביש היה חסום.

זעיר מציין כי הבין שבשטח הלגיון הירדני שולט היות והיה בכוחות חזקים של טנקים, תותחים ולוחמים רבים וכיבוש הנקודות היהודית היה עורך להם דקות מעטות. במהלך המו"מ שהתנהל ב-18 במאי 1948 הבין זעיר שסיכום הדברים שונה ממה שנמסר לו ע"י המוסדות. הירדנים מתכוונים לכבוש את המקום ולהשאיר את התושבים של בית הערבה ומפעלי ים המלך במקום במחנה שבויים בפיקוד קצין ירדני שעל פי גחמתו יישארו השבויים בחיים או יוצאו להורג.

זעיר בחוכמתו, הבין את הבעיה הציע למפקד הירדני לחתום על ההסכם למחרת היום היות וכולם עייפים אחרי יום מתיש. הירדנים קיבלו את ההצעה וזעיר נסע לסדום ומשם שוחח בטלפון עם בן גוריון וביקש את אישורו לנטוש את המקום ועל יד כך להציל את אנשי בית הערבה והמפעלים סך הכל כאלף אנשים, אזרחים, נשים וילדים. בן גוריון התנגד ללכת בשבי ודרש שילחמו. זעיר הסביר לו את יחסי הכוחות והצליח להוציא מבן גוריון אמירה מאוד נדירה: "תעשה איך שאתה מבין". זעיר חזר לבית הערבה, אירגן בתוך שעות את הפינוי של כל התושבים על סירות, דאג להשבית את כל המכונות של המפעלים והעלה אותם באש. הירדנים גילו את הלהבות לפנות בוקר והפעילו תותחים כנגד התושבים ביבשה ובים אבל בשעה זו כל הכח היהודי היה בסירות בלב ים המלח ולא נפגעו.

סופו של דבר הכח היהודי הגיע בשלום לסדום והוטס למרכז במטוסיו של המיליונר ואן ליר שהיה בארץ.

מבחינה היסטורית אין הרבה מקרים בהם מפקדים הצליחו לעמוד מול בן גוריון בוודאי בדרישה לפנות יישוב. אמנון זעיר הצליח וכאלף איש מבית הערבה וממפעלי ים המלח חווים לו את חייהם, רק כך ניתן להבין את החלטת הוועדה לאשר לאמנון זעיר אות הצטיינות "גיבורים ג' " המקביל עיטור המופת של היום.

ואיך הגעתי לקדם ערבה?

חיפשתי מה המקום הקרוב ביותר לבית הערבה אשר ננטשה כאמור בתש"ח ומתברר שזהו קדם ערבה. ידעתי שמוריה דהן-וייס גרה שם. את מוריה אני מכיר שנים רבות, מוריה היא בתו של אריה וייס שהיה אחין של סו דשא אימו של הסמ"פ שלי גלעד דשא במלחמת יום הכיפורים שנהרג ביומה הראשון של המלחמה. כבר עשרות שנים אנו נפגשים באזכרות שונות, בעבר אצל סו בביתה ובבית הקברות ומאז שסו נפטרה רק בבית הקברות. פניתי למוריה לברר מי הגורם ביישוב להרים את רעיון ההנכחה של אמרנון זעיר אצלם ביישוב. קבלתי את השם של יותם חבר ועד היישוב. רק אחרי שיחה עם יותם למדתי שאני מכיר אותו מספר שנים מההתנדבות שלי בתחנה לחקר הציפורים בירושלים שיותם הוא מנהלה. מסתבר שהעולם קטן...

אז בתאריך 12 במאי 2026 , אחרי 78 שנים ושישה ימים החזרנו עטרה ליושנה. נטענו עץ, העמדנו שלט זיכרון וספסל בטקס שאירגן הנוער של קדם ערבה שהוא הדור הבא של כולנו. 78 שנים, אבל הזיכרון הלאומי שלנו מתקיים ועכשיו בקרב אנשים חדשים ששמעו את סיפורו אל אמנון זעיר לראשונה ושיעבירו אותו הלאה. אמנון זעיר שתרם רבות למדינה גם לאחר מלחמת העצמאות זכאי שיזכרו אותו.